"על מצבו של האדם" הוא רומן של פנחס שדה משנת 1967. העלילה מתרחשת בשבוע קיץ חם בירושלים, אך בפועל מתרחשים האירועים בשלושה ימים בלבד.
כמו בהרבה מעבודותיו, שדה מתעלם מהחיים הציבוריים ומתרכז בבודד ובחוויותיו. המספר בספר הוא אגרונום (מדען שעוסק בחקלאות). בתחילת הרומן הוא עוזב מושב (כפר חקלאי) בעמק הירדן ויוצא לירושלים.
הסיפור מציג דמויות שונות והמצבים שלהן: אביגיל רייכלין היא נערה יפה וחולמת שמגיעה מירושלים לפגוש את אחיה. אבשלום רייכלין, אחיה, בחור בתחילת שנות העשרים, חוקר שאלות קיום וסובל לעתים.
יונה בן דוד הוא האנטי‑גיבור (גיבור לא טיפוסי): פקיד בודד שמחפש אהבה וחברויות. מר יפה הוא אדם מבוגר שפוטר וניסה לחזור לעבודה או לקבל פיצויים. מוזכר גם דוקטור רייכלין, ראש החברה לייעוץ חקלאי, שאינו מופיע בסצנות.
שדה שותל ברמזים אירועים שעתידים לקרות בשבעת הימים שהמספר הבטיח לספר, אך העלילה נשארת מרוכזת בעיקר ברגעים האישיים של הדמויות. ניתן לראות את הסיפור הקצר "העשב האדום בוער לאט הנהר הירוק זורם לעד" (1970) כבמעין המשך לנושאים ולדמויות מהרומן.
"על מצבו של האדם" נכתב על ידי פנחס שדה בשנת 1967. הסיפור קורה בשבוע חם בירושלים. למעשה, האירועים מתרחשים בשלושה ימים.
המספר הוא אגרונום (מדען שעוסק בצמחים ובחקלאות). הוא עוזב את המושב שלו, כפר חקלאי. הוא נוסע לירושלים.
יש דמויות חשובות: אביגיל היא נערה צעירה וחולמת. אבשלום הוא אחיה, חושב על החיים. יונה בן דוד הוא פקיד בודד שמחפש חברה. מר יפה הוא אדם זקן שפוטר מעבודתו.
שדה לא מדבר על המדינה. הוא מדבר על אנשים בודדים ורגשותיהם. יש גם סיפור קצר משנת 1970 שממשיך קצת את הנושאים האלה.
תגובות גולשים