עלי שריעתי

עַלִי שָׁרִיעָתִי (1933, 1977) היה אינטלקטואל, סוציולוג ומהפכן איראני. הוא נחשב לדמות מרכזית שהכינה רעיונית את הקרקע למהפכה האיראנית של 1979. שריעתי ניסה לשלב יסודות של האסלאם השיעי (ענף של האסלאם) עם רעיונות מודרניים כמו סוציאליזם, אנטי־קולוניאליזם ולאומיות.

נולד ב-1933 בכפר מאזינאן, ליד סַבְּזוַאר. גדל במשפחה של אנשי דת ולמד מוקדם. אביו הקים במשהד מרכז דתי והשפיע על פעילותו הציבורית.

צעיר, שריעתי קרא הוגים איראניים ומערביים והצטרף לפעילות פוליטית. תרגם ספרים והשפיע במיוחד מהרעיונות של דמויות כמו אבו זר ומחברים מערביים. פיתח רעיון של "גוש הריפוי", אזור תרבותי איסלאמי שהוא דרך שלישית בין המזרח הקומוניסטי והמערב הקפיטליסטי.

במהלך שנות ה־50 תמך בלאומיים ובהלאמת הנפט של מוחמד מוסאדק. פרסם סדרת מאמרים שבה הציג את רעיון האסלאם כדרך שלישית, פחות חומרנית מהקפיטליזם ומהקומוניזם.

בשנת 1959 נסע לפריז ולמד בסורבון סוציולוגיה. הכיר את כתבי פרנץ פאנון ותרגם מהם פרקים לפרסית. חזר לאיראן לאחר שסיים דוקטורט בסורבון ב-1964.

לאחר החזרה התקשה למצוא משרה רציפה. ב־1965 ייסד יחד עם מורתזה מוטהרי את "חוסייניה ארשאד", מכון דתי־חברתי מודרני בטהראן. הרצאותיו שם הפכו פופולריות בקרב סטודנטים.

שריעתי דיבר על "תאוחיד" (אחדות בין חומר לרוח) והאמין שחוסר אחדות מוליד עוולות. הוא הציע שני סוגים של אסלאם שיעי: אחד טהור ורעיוני, ואחד מושחת ששימש את השליטים. הוא קידם גישה של "אסלאם כסוציאליזם פרקטי", שילוב ערכים דתיים ורעיונות של צדק חברתי.

שריעתי תקף מנהיגות דתית ששמרה על מסורות בלי לחשוב מחדש. הוא קרא ל'איג'תיהאד' (חשיבה יצירתית) במקום 'תקליד' (חיקוי слשרשור), כלומר להחיות את פרשנות הדת בהתאם למציאות.

בשנות השבעים הוחרמו כתיביו ונאסרו דרשותיו. ב־1973 נכלא ל־18 חודשים בבידוד. שוחרר ב-20 במרץ 1975 אך נשא בעיות בריאות ונפגע ממעמדו אחרי שהוציא מאמרים שביקשו לשבח את השלטון, לדבריו תחת לחץ. שינה את שמו ל"עלי מזינאני" ועזב לאנגליה ב־16 במאי 1977. ב־19 ביוני 1977 נפטר בבית חולים בסאות'המפטון מהתקף לב. אופוזיציה טענה כי מותו היה רצח פוליטי.

שריעתי השאיר מאמרים, הרצאות ופמפלטים רבים. רבים מהם פורסמו על ידי הקרן שריעתי בטהראן.

עַלִי שָׁרִיעָתִי (1933, 1977) היה איש מחשבה איראני. הוא חשב איך לשלב רעיונות דתיים עם רעיונות על צדק חברתי.

נולד בכפר ליד העיר סַבְּזוַאר. אביו היה מלומד דתי ועזר לו ללמוד.

למד ספרים פרסיים ומערביים. ראה באסלאם דרך מיוחדת שלא צריכה לעקוב אחרי המערב.

תמך ברעיונות של הלאומיים בשנות ה־50. דיבר על "לא מזרח, לא מערב", דרך שלישית.

נסע לפריז ולמד סוציולוגיה. קרא ותרגם רעיונות של סופרים כמו פרנץ פאנון.

פתח מקום בשם "חוסייניה ארשאד" כדי להרצות ולהסביר את רעיונותיו.

הוא דיבר על "תאוחיד" (אחדות בין חומר לרוח). רצה שאסלאם יעזור לעניים ויביא צדק.

אמר שאנשי הדת צריכים לחשוב מחדש ולא לחזור תמיד על המסורת. הוא קרא לחשיבה יצירתית.

הורו לעצור את הרצאותיו ולסגור את המכון ב־1973. הוא נידון למאסר לשנה וחצי. ב־1977 עזב לאנגליה. חודש אחר כך מת בבית חולים. יש מי שאמרו שמישהו הרג אותו, ויש מי שאמרו שמדובר במחלה.

כתב הרבה מאמרים והרצאות. הספרים שלו יצאו בהוצאת הקרן שריעתי בטהראן.