עלילות דם בהיסטוריה הרומנית

עלילות דם נגד היהודים, האשמות שקריות של שימוש בדם של נוצרים בטקסים יהודיים, הופיעו גם בארצות רומניה. המקור הראשון לאירועים כאלה בעולם הנוצרי הוא מהמאה ה־12, והאזכורים ברומניה מתחילים ב־1710, בטרגו ניאמץ.

בשנת 1710 בטרגו ניאמץ שואבו יהודים אשמה שהרגו ילד נוצרי כדי להוציא דמו. המון תקף והרג חמישה יהודים, ועוד רבים נעצרו. השליט דימיטרי קנטמיר שלח חקירה. החוקרים הפריכו את ההאשמות, ושוחררו העצורים. המוציא לאור של הפרשה נכלא בבית משוגעים לכל ימי חייו.

ב־1717 באורחיי בבסרביה הואשמו יהודים בחטיפת ילד בלטענת התלונה. ארבעה הועמדו לדין ביאשי, אך לבסוף זוכו. השליט המקומי ניסה לנצל את המקרה, אך השלטון העות'מאני ביטל את סמכויותיו.

בשנת 1803 הופיע ספר של נאופיט (נוח מלמד), יהודי מומר, שהאשים את היהודים ברצח פולחני. ביאשי ובטרגו ניאמץ פרצו מהומות. מיטרופוליט ונימין קוסטכה הגן על היהודים והרגיע את המצב. השליט אלכסנדרו מורוזי הורה להשמיד את הספר ולחקור את המעורבים. מקרים דומים התרחשו גם בשנים הבאות.

בגאלאץ ב־1859 פרצו פרעות אלימות סביב האשמות דם. בתי כנסת נבזו ונשרפו, ספרי תורה הושחתו ורבים נפגעו. האירוע החל ב־12 באפריל 1859, ואחרי לחצים ושיחרורים החשיבות הציבורית גדלה. ב־1868 אירוע נוסף נבע משמועה על דימום שנגרם לילד בעת חיתוך מטפחות בשבת; ארבעה בתי כנסת נבזזו וכ־90 יהודים נפצעו. בסוף שולמה פיצוי והפרפקט הועמד לדין.

בוולאכיה, בבוקרשט, אירעו מקרים חוזרים של עלילות דם במאה ה־19. בשנת 1801 נהרגו כ־128 יהודים בעימות שהתרחש שם. חלק מהמתפרעים נשפטו, וחלק מהיהודים קיבלו פיצוי. בשנים שלאחר מכן חזרו ניסיונות אשמה, כולל האשמות שקשורות למגפות.

באפריל 1903 בקישינב (בסרביה) פרצו פוגרום קשה בעקבות עלילת דם. במהלך יומיים נהרגו 49 יהודים, מאות נפצעו, ואלפי בתים וחנויות נבזזו ונהרסו. פוגרום זה זעזע את הקהילה היהודית ותרם לעלייה לארצות זרות ולארץ ישראל. בשנת 1905 פרע נוסף גרם עשרות נספים ופצועים, למרות ניסיונות הגנה עצמית.

ב־1911 בבוקרשט נעלם לתקופה קצרה תלמיד בשם יוסף פרג. כשהתברר שחלקים מהרכוש שלו נמצאו בבית סוחר יהודי, סולומון פינקלשטיין הואשם. לאחר חקירה ומשפט זוכה פינקלשטיין, מאחר שלא נמצאו סימנים להוצאת דם. מאוחר יותר פרץ ויכוח משפטי בין התובעים לבין פינקלשטיין.

במאורעות השונים ברומניה חזרו דפוסים דומים: האשמות שקריות, אלימות כלפי קהילות יהודיות, חקירות ושחרורים מעת לעת. כמה מקרים הביאו לשינויים פוליטיים ולהגירה גדולה של יהודים.

עלילות דם הן האשמות שקריות שאומרים שיהודים משתמשים בדם של אחרים. ההאשמות האלה הופיעו גם ברומניה.

ב־1710 בטרגו ניאמץ האשימו יהודים בשקר. המון תקף והרג כמה יהודים. חקירה רשמית גילתה שההאשמות לא נכונות.

ב־1717 באורחיי האשימו יהודים שוב. אחרי משפט זוכו הנאשמים.

בשנת 1803 יצא ספר שגרם למהומות נגד היהודים. אנשי דת מסוימים עזרו להגן על היהודים.

ב־1859 וב־1868 התרחשו פרעות בגאלאץ. בתי תפילה נבזזו והרבה אנשים נפגעו. בסוף שילמו פיצויים לתושבים.

ב־1801 פרצה מהומה גדולה בבוקרשט. חלק מהמתפרעים נענשו, וחלק מהנפגעים קיבלו פיצוי.

ב־1903 בקישינב פרץ פוגרום. (פוגרום = התקפה אלימה על קבוצה מסוימת.) 49 יהודים נהרגו והרבה נכסים נבזזו. הפוגרום הזה גרם להרבה יהודים לעזוב את המקום.

ב־1911 האשימו סוחר בשם סולומון פינקלשטיין. אחרי חקירה הוא זוכה כי לא נמצאו סימנים לדם.

האירועים האלו הראו שמשמועות ושקרים יכולים לפגוע בחיים של אנשים רבים.