עמאי

עמאי בנצרות הוא מאמין שאינו איש כמורה (בישוף, כומר או דיאקון) ולא תמיד חבר במסדר נזירים. בתוך מסדרים קוראים כך גם לנזיר שלא הוסמך ככומר, ולעתים משתמשים בביטויים כמו "כומר עמאי" לתיאור אדם שהוסמך באופן שונה ונותר לחיות בקהילה.

המונח העברי "עמאי" הוצע על ידי האח יוחנן אליחי בשנות ה-60 כדי לתרגם את הלטינית laicus (מיוונית λαϊκός), שפירושה "של העם". בשפות אירופיות המילה הקשורה מופיעה בצורות שונות. עם הזמן התחבר משמעות שנייה־שפתית למילה בלשון (כמו "הדיוט" באנגלית layman), שמשמעה אדם שאינו מומחה.

בקתוליות יש לשון כפולה למונח: העיקרית, מי שלא עבר הסמכה דתית; המשנית, מי שאינו גר במסדר. ועידת הוותיקן השנייה (המסמך Lumen Gentium) הדגישה שהעמאים הם בני־כנסייה מלאים. המסמך Apostolicam Actuositatem משנת 1965 קבע כי תפקידם לקדש את העולם ולעודד אמונה בקרב אחרים. העמאים פועלים בעולם כדי להקנות ערכים נוצריים במוסדות ובמערכות, והם יכולים למלא תפקידים יומיומיים, רופאים, הורים, עובדים, כחלק משליחותם.

מעורבות העמאים ארגונית והיסטורית. ב-1967 הוקמה המועצה האפיפיורית עבור עמאים (והייתה חלק מהקוריה מאז 1976) כדי לכוון ארגונים עממיים ולארגן כנסים. בתקופה המודרנית מופיעה גם תופעת "כומר עמאי", עמאים שקיבלו הכשרה וממלאים תפקידים שבעבר נעשו רק על ידי כמרים, כתוצאה ממחסור בכמרים.

במסורת האנגליקנית העמאי הוא מי שאינו איש כמורה. יש שלושה מסדרים: עמאים, דיאקונים וכמרים. תפקידים עממיים מוסמכים כוללים מנהיג קהילה, מנהיג פולחן, מטיף, נותן לחם ויין (Eucharistic Minister), מבקר סעודה (Eucharistic Visitor) וקטכיסט (מדריך אמונה). ההסמכה ניתנת על ידי הבישוף; מאז 2003 רישיונות אלה ניתנים לשנה וניתנים לחדוש. בעיצוב חוקי הכנסייה יש לעמאים גם ייצוג במוסדות כמו בית הנבחרים בכינוס הכללי.

במתודיזם הייתה מסורת חזקה של מטיפים עמאים, "רוכבי הנפות" שהגיעו לכפרים ותיפקדו כמשמיעים ועורכי טקסים. בבריטניה התפקיד נקרא "מטיף מקומי" ודורש לימוד ובחינה; בארצות הברית מקובל המונח "דובר עמאי" (Lay Speaker) שמוביל תפילות בעיקר בכנסייה שלו. דרגה מתקדמת היא "דובר עמאי מוסמך", שדורש לימוד המשך וניתן לו לשרת בכנסיות נוספות.

עמאי הוא אדם מאמין שאינו כומר או נזיר מוסמך. לפעמים קוראים כך גם לנזיר שלא הוסמך ככומר.

המילה מגיעה מהמילה הלטינית laicus והיוונית λαϊκός. פירוש המילים האלה הוא "של העם". בעברית המושג הוצע בשנות ה-60 על ידי אח יוחנן אליחי.

בכנסייה הקתולית עמאים הם חלק מהכנסייה. הוותיקן השני אמר שהם צריכים לקדש את העולם להיות טוב יותר לנוצרים. מסמך חשוב משנת 1965 מדבר על שליחות העמאים, להביא אנשים לאמונה ולעזור למאמינים להיות טובים יותר.

עמאים עושים עבודות רבות: מובילים קהילות, מלמדים אמונה, ומסייעים בטקסים. יש גם "כמרים עמאים", אנשים שלמדו ועוזרים כי חסרים כמרים.

באנגליקניזם יש עמאים שמשרתים בתפקידים דומים: מנהיגי פולחן, מטיפים ומדריכים. במתודיזם היו מטיפים עמאים שנסעו בין כפרים. בבריטניה הם למדו ובחנו. בארצות הברית יש דובר עמאי שמוביל תפילות בכנסייה שלו.