ועידת הוותיקן השנייה (Vatican II) הייתה ועידה אקומנית של הכנסייה הקתולית, שקיבצה בישופים ומומחים מכל העולם בין 1962 ל‑1965. "ועידה אקומנית" פירושה מפגש רחב של נציגי הכנסייה מכל המדינות. היא כונסה על ידי האפיפיור יוחנן העשרים ושלושה (John XXIII) והושלמה בתקופת האפיפיור פאולוס השישי (Paul VI).
בשנות החמישים התחילה תחייה בתאולוגיה הקתולית: חלק מהתאולוגים חיפשו פירושים מודרניים לכתבי הקודש ולחיי האמונה. שינויים חברתיים ושאלות חדשות בענייני תרבות וטכנולוגיה הביאו בישופים רבים לתמוך בדיון מחדש על צורת העבודה והטקסים של הכנסייה. יוחנן ה‑23 קרא לוועידה כדי "להתאים את הכנסייה לעידן המודרני" ולהציג אותה לעולם בצורה ברורה יותר. לוועידה הוזמנו גם נציגים של כנסיות אחרות כמשקיפים, כולל פרוטסטנטים ואורתודוקסים; הכנסייה הרוסית־אורתודוקסית השתתפה לאחר אישור ממשלת ברית המועצות.
ההכנות נעשו על ידי ועדות שהכינו טיוטות רבות. בפועל, במהלך הוועידה נוצרו טיוטות חדשות ונערכו דיונים גם בוועדות משנה ובכינוסים לא פורמליים. הדיונים הרשמיים התנהלו בלטינית, אך רוב העשייה נעשתה בשפות מקומיות בוועדות. במשך ארבע השנים נערכו ארבעה מושבים רשמיים. בסך הכל השתתפו כ‑2,908 אנשים, כולל בישופים ומומחים, ומספר נציגי כנסיות אחרות הגיע לעשרות.
הוועידה נפתחה ב־11 באוקטובר 1962 בנאום של יוחנן ה‑23, שהדגיש את תפקיד הכנסייה כרועה רוחני וקריאה לרחמים במקום קפדנות. במושב הראשון נדונו נושאים כמו הפולחן, התקשורת המודרנית, והיחס לכנסיות המזרחיות. יוחנן נפטר ב־1963 ופאולוס השישי המשיך את הוועידה.
פאולוס השישי הנהיג שינויים ארגוניים: הזמנת עמאים (נשות ואנשים שאינם חלק מהממסד הכנסייתי) ומשקיפים לא־קתולים, והקטנת מספר הוועדות. במושב זה אושרו מסמכים על הפולחן (Sacrosanctum Concilium) ועל התקשורת (Inter Mirifica). התעוררו חילוקי דעות ציבוריים, כפי שנרשם בעימות בין קרדינלים על עבודת המשרד הקדוש.
התקבלו מסמכים חשובים כמו Unitatis Redintegratio (יחסים בין הכנסיות), Orientalium Ecclesiarum (על הכנסיות המזרחיות) ו‑Lumen Gentium (הדוגמה של הכנסייה). ננקטה זהירות בענייני נישואים וכמיהה לרעיונות נוספים על חופש הדת.
נוסדה מועצה מצומצמת קבועה של בישופים (סינוד) לשיתוף פעולה מתמשך עם האפיפיור. התקבלו מסמכים מרכזיים: Dignitatis Humanæ (חופש הדת), Gaudium et Spes (הכנסייה והעולם המודרני), Ad Gentes (מיסיונריות) ו‑Presbyterorum Ordinis (חיי הכמרים). בסיום הוועידה נערך מפגש היסטורי בין האפיפיור לפטריארך קונסטנטינופול, עם הבעת חרטה הדדית על הפילוג העתיק בין המזרח למערב.
Lumen Gentium הגדירה את הכנסייה כ"עם האל" (כמוסד רוחני ומאורגן) והדגישה כי כל המאמינים נקראים לקדושה, לא רק הכמורה. הפרק על מריה נשאר במסמך הכללי, למרות מחלוקות. Sacrosanctum Concilium הוביל לרפורמה בפולחן: עידוד השתתפות פעילה של המאמינים ושימוש בשפות המקומיות במיסה במקום הלטינית ברמה רחבה. שינויים טכניים בפולחן גררו גם שינויים בעיצוב הכנסיות והמזבחים.
הוועידה חידשה גם את דעתה על כתבי הקודש: הדגישה את חשיבותה של תרגום הברית לשפות האם ואת הצורך בפירוש היסטורי ומודרני של הכתובים.
הוועידה חיזקה את רעיון הקולגיאליות של הבישופים, שהם פועלים יחד עם האפיפיור, אך לא ביטלה את תפקידו המרכזי של האפיפיור. הוועידה הכירה גם בכינון התכנסויות אזוריות של בישופים, שבארצות רבות פועלות לצורך שיתוף פעולה.
Nostra Aetate, ההצהרה על יחס הדתות הלא‑נוצריות, קראה לכבוד כלפי דתות אחרות. היא הכירה בערכים באינדיות, בודהיזם ודתות אחרות, קראה לדו־שיח עם מוסלמים, ודחתה את האשמת היהודים כקולקטיב במות ישו.
המהלך שינה את חיי הכנסייה והביא תגובות שונות: חלק מקתולים ראו בו חידוש והתאמה לעידן המודרני; אחרים, כולל קבוצות קיצוניות בהנהגת מרסל לפבר, ראו בו סטייה והקימו תנועות שביקשו להתנתק מהוותיקן.
השלכות נוספות כללו רפורמות בארגון הקוריה הרומאית ובמינוי מועצות אפיפיוריות, שלב שהמשיך בשינויים עד לפרסומי מסמכים מאוחרים.
ועידת הוותיקן השנייה התקיימה בין 1962 ל־1965. זו הייתה פגישה גדולה של בישופים מכל העולם. יוחנן ה‑23 קרא לה, ופאולוס השישי סיים אותה.
המנהיגים דיברו על איך הכנסייה תתאים לעולם המודרני. הם קיבלו כמה החלטות חשובות:
- לשנות את הפולחן (המיסה) כדי שאנשים ישתתפו יותר. "פולחן" זה הטקסים בכנסייה.
- להרשות שימוש בשפות המקומיות במיסה במקום רק בלטינית. "לטינית" זה שפה עתיקה.
- להדגיש שכל המאמינים נקראים לקדושה. "קדושה" זה להיות טוב ולפתוח לב אלוהים.
- לקרב יחסים עם כנסיות אחרות ולשוחח עם דתות אחרות.
- Sacrosanctum Concilium, על הפולחן והשפה במיסה.
- Lumen Gentium, אומרת שהכנסייה היא "עם האל" ושכולם נקראים לקדושה.
- Nostra Aetate, קוראת לכבוד כלפי דתות אחרות ומדגישה כבוד ליהודים ולמוסלמים.
- Dignitatis Humanæ, עוסקת בזכות להיות חופשי לדת.
התמורה שהכי נראתה היא במיסה: אנשים דיברו וקראו בתפילות, והמיסה הוצגה בשפה שהמבקרים הבינו. יש גם דגש גדול יותר על קריאת התורה והברית בשפות המקומיות.
חלק מהקתולים שמחו מהשינויים. אחרים חששו שהכנסייה משתנה יותר מדי. קבוצות קטנות אף נפרדו כי לא הסכימו.
הוועידה הייתה אירוע גדול ומשמעותי בכנסייה הקתולית. היא פתחה דלתות לשינויים והחלה דיאלוג בין דתות שונות.
תגובות גולשים