עמוס מנור נולד ב-8 באוקטובר 1918 בשם ארתור מנדלוביץ' בעיירה סיגט בטרנסילבניה, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית. בצעירותו היה ממייסדי תנועת הנוער הציונית "אביבה - באריסיה" ולמד הנדסה במילוז שבצרפת.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הועברה טרנסילבניה להונגריה ומנור גויס לצבא ההונגרי. כמו יהודים אחרים גויס ללא מדים ועבד בעבודות כפייה. ב-1944 נשלח עם משפחתו בטרנספורט הראשון מבודפשט למחנה אושוויץ, שם שרד. לאחר מכן נשלח למחנה מאוטהאוזן. חלק מבני משפחתו נספו באושוויץ.
לאחר המלחמה הצטרף למוסד לעלייה ב', ארגון שסייע להעלות יהודים לארץ, ופעל בבוקרשט במשך שלוש שנים. הוא ארגן הפלגות של מעפילים לארץ. כשמשרדי המוסד נסגרו ב-1949, שלטונות רומניה סירבו להעניק לו אישור יציאה. הצירות הישראלית הוציאה לו ולאשתו דרכונים צ'כיים מזויפים וסייעה להם לצאת. עם הגעתו לישראל גויס לשירות הביטחון הכללי, השב"כ, בשם בדוי ולטר רפפורט, כדי להסתיר קשרים ברומניה. ב-2 בינואר 1950 שינה את שמו לעמוס מנור.
מנור מונה לראש המחלקה לריגול נגדי, ב-1952 מונה לסגן ראש השב"כ ובאוקטובר 1953 מונה לראש השב"כ. כיהן בתפקיד עד סוף 1963. בתקופתו השב"כ השתתף במבצע ברן (1954), שבו נחטף בחו"ל אלכסנדר ישראל, שבמהלך טיסתו חזר לישראל מת.
במהלך כהונתו השיג השב"כ בין היתר את נאום ה"הסודי" של ניקיטה חרושצ'וב וחיזק קשרי מודיעין עם ארצות הברית. מנור פיתח קשרים אישיים עם ג'יימס אנגלטון, איש סוכנות הביון המרכזית האמריקאית (CIA).
ב-1957 נחשף עובד השב"כ לוי לוי כמרגל עבור פולין. מנור הגיש ראיות שהובילו להרשעתו, והוא נדון לעשר שנות מאסר.
בהמשך החליט ראש הממשלה דוד בן-גוריון, בתמיכת מנור, לחדול מריגול פוליטי. "מטה 1" בשב"כ, שעסק בריגול כזה, פורק וחלק מהחומר הארכיוני הושמד.
לאחר שפרש מהשב"כ פנה מנור לעסקים. בשנים 1964, 1975 ייצג בישראל את הבנקאי השווייצרי טיבור רוזנבאום. לאחר מכן ייצג את בנק First Pennsylvania והיה חבר דירקטוריונים בכירים. שימש יו"ר מועצת המנהלים של הבנק וחברות אחזקות, עמד בראש החברה לישראל והיה שותף בחברת ניהול מלונות.
על תרומתו לביטחון המדינה הוענק לו פרס הרצל לשנת תשמ"ב. עמוס מנור נפטר ב-5 באוגוסט 2007 ונטמן בקריית שאול. הוא הותיר את רעייתו ציפורה ובנו.
עמוס מנור נולד ב-1918 בעיר סיגט שבטרנסילבניה. שמו המקורי היה ארתור מנדלוביץ'.
כשגדל למד הנדסה בצרפת. במלחמת העולם השנייה הועבר להונגריה ונכפה עליו לעבוד בעבודות קשות. ב-1944 נשלח למחנה אושוויץ (מחנה שבו רבים מתו). אחר כך הועבר למחנה מאוטהאוזן והוא שרד.
אחרי המלחמה עבד בארגון שעזר ליהודים לעלות לארץ, וסייע בהארכת ספינות מעפילים. כשהגיע לישראל הוצג לשירות הביטחון הכללי, השב"כ (הארגון שהיה אחראי על ביטחון פנימי), בשמו הבדוי ולטר רפפורט. ב-1950 שינה את שמו לעמוס מנור.
מנור היה ראש מחלקה לריגול נגדי, אחר כך סגן ראש וב-1953 מונה לראש השב"כ. הוא שירת בתפקיד עד 1963. בתקופתו התקיימו פעולות מודיעין חשובות. אדם שנחטף בחו"ל מת במהלך ההחזרה לישראל.
לאחר הפרישה עבד בעסקים ובבנקים בישראל. קיבל פרס הרצל על תרומתו לביטחון. הוא נפטר ב-2007 והובא למנוחות בקריית שאול. נשארו אחריו אשתו ציפורה ובנו.
תגובות גולשים