עצבונית החורש

עצבונית החורש (Ruscus aculeatus) היא שיח קטן, קוצני ורב-שנתי, ממשפחת העצבה. הצמח ירוק-עד וצומח במתכונת של מינים בודדים בסוג.

ענפי העצבונית ירוקים ולעתים אינם מסתעפים. על הענפים צומחים פילוקלדים (ענפים שטוחים שדומים לעלים). בקצות אותם פילוקלדים יש קוצים חדים. עלי הצמח האמיתיים הם קשקשים קטנים הנראים על הענף כשהוא צעיר. העלה האמיתי צומח במרכז הפילוקלד, ומשם יוצאים הפרחים והפירות.
הצמח דו-ביתי, כלומר יש צמחים שנושאים פרחים זכריים וצמחים נושאים פרחים נקביים נפרדים. הפרחים בהירים; הפרי הוא ענבה אדומה בקוטר של עד כ-15 מ"מ. גודלו והמיקום המרכזי של הפרי על הפילוקלד מצביעים על הפצת זרעים על ידי ציפורים האוכלות את הפירות. בגלל הדו-ביות, לא כל שיח יביא פרי.
היותו של הפילוקלד ענף ולא עלה נותנת לו סימטריה והיכולת להשתרש גם בחלקו התחתון. זה מסייע לצמח לשרוד בצל הכבד של החורש. הפילוקלד אינו נושר ולכן משמש כצמח נוי ולקישוט זרים.

בעשור התפוצה של עצבונית החורש היא אזור הים-התיכון. בישראל היא צומחת במיוחד בחורשים בכרמל, בגליל ובגולן, לרוב בצל סבוך וליד צמח ההדס. העצבונית מוגנת בישראל. מיני עצבונית נוספים גדלים ברחבי הים-התיכוני ובמזרח התיכון עד פרס.

שם העצבונית בעברית מקושר לכאב מהקוצים. בשפה האנגלית היא נקראת לעתים "Jew's Myrtle" (הדס היהודים), וכמו כן "Butcher's Broom" (מטאטא הקצבים). השמות באנגלית משקפים את דמיונה להדס ואת השימוש המסורתי של ענפים למטאטא. בערבית נקראת הצמח 'אס ברי', שפירושו הדס הבר.

חכמי המדרש שיבצו את העצבונית לצידו של ההדס בתיאורים ובמדרשים. הם השתמשו בדמיון ובשוני בין הצמחים כדי להעביר רעיונות מוסריים ולשחק במילים, כולל משחק מילים בין שמות הצמחים ושמות אישים תנכיים.

באירופה השתמשו בשורש העצבונית מסורתית כמשלשל וכמשתן, על ידי הרתחת השורש במים או יין. דיווחים היסטוריים מציינים שימושים לטיפול באבנים בכליות ולצורך תחבושות לאיחוי עצמות. ברפואה הסינית ציינו אותה כחיזוק לכוח הרחם, ושימושיה כללו טיפול בבעיות פוריות, בתסמונות לפני ואחרי הווסת וביובש וגינלי.

עצבונית החורש (Ruscus aculeatus) היא שיח קטן וקוצני. היא ירוקה כל השנה.

לצמח יש ענפים שטוחים שנקראים פילוקלדים. פילוקלד זה ענף שנראה כמו עלה. בקצותיו יש קוצים חדים. העלים האמיתיים הם קשקשים קטנים. הפרחים קטנים והפרי הוא פירות אדומים בגודל של עד כ-15 מ"מ. ציפורים אוכלות את הפרי ומפיצות את הזרעים.
הצמח הוא דו-ביתי. זה אומר שיש שיחים עם פרחים זכריים ושיחים עם פרחים נקביים. הפילוקלד לא נושר ולכן הצמח נשאר ירוק זמן רב. בגלל זה אנשים משתמשים בו לקישוט ולזרי פרחים.

העצבונית גדלה באיזור הים-התיכון. בישראל היא נמצאת בכרמל, בגליל ובגולן. היא אוהבת לצמוח בצל וליד ההדס. העצבונית מוגנת בישראל.

שמה בעברית קשור לכאב מהקוצים. באנגלית קוראים לה "Jew's Myrtle" או "Butcher's Broom". השם "מטאטא הקצבים" הגיע כי קצבים השתמשו בה בהכנת מטאטא.

במדרש השוו את העצבונית להדס. חכמים השתמשו בדימויים אלה בסיפורים ומילים מצחיקות.

באותם ימים הרתיחו שורש של העצבונית לשתייה. השתמשו בזה לטיפול בעיכול ובעיות בשתן. ברפואה מסוימת השתמשו בה לבעיות מחזור ופוריות.