עקומת פיליפס מציגה יחס הפוך בין אינפלציה (עליית מחירים כללית) ואבטלה (אנשים שמחפשים עבודה ולא מוצאים).
עקרונות היסוד
פיליפס, כלכלן בריטי, גילה במחקר משנת 1958 קשר סטטיסטי הפוך בין עליות שכר לשיעור האבטלה בבריטניה. מאוחר יותר, ב-1960, פול סמואלסון ורוברט סולו שינו את המדד לשיעור האינפלציה, וכך נוצרה הצורה המוכרת של העקומה.
העקומה שולבה במודל הקיינסיאני כדי להסביר מדיניות כלכלית. הרעיון הוא שאם יש אבטלה גבוהה, מעסיקים לא צריכים להעלות שכר חזק כדי למצוא עובדים. כשהאבטלה נמוכה, יש תחרות על עובדים והשכר עולה מהר יותר. כך אפשר להוריד אבטלה על חשבון אינפלציה, למשל באמצעות הגדלת הוצאות ממשלתיות.
המשמעות המעשית הייתה ברורה: מדיניות פיסקלית מרחיבה יכולה להוריד אבטלה בטווח הקצר, אך עלולה להניע אינפלציה.
בשנות ה-70 הופיעה הסטגפלציה, מצב שבו גם האינפלציה וגם האבטלה גבוהים. הממצא הזה גרם להטלת ספק בעקומת פיליפס הפשוטה. כלכלנים כמו מילטון פרידמן טענו שמדיניות מרחיבה לא יכולה להשיג תעסוקה נמוכה וקיימת לאורך זמן בלי לייצר עליית מחירים מתמשכת.
פרידמן הציע את רעיון "שיעור האבטלה הטבעי": בטווח הארוך העקומה מתיישרת, ומשתנה האינפלציה אך לא שיעור האבטלה. כלומר, מדיניות מתמשכת תשנה בעיקר את קצב המחירים ולא את התעסוקה הקבועה שנובעת ממבנה השוק והעדפות אנשים.
חלק מהכלכלנים מסבירים את התופעה אחרת: לטווח הקצר איגודי עובדים יכולים לדחוק לשכר גבוה יותר כשהאבטלה נמוכה, והמעסיקים מעבירים את העלות לצרכנים.
המחקר העדכני מקבל שעקומת פיליפס זזה עם הזמן. עקומות שונות מתאימות לתקופות שונות. זה מצביע על קשר מורכב בין אינפלציה לאבטלה, ולא על חוק קבוע.
הבחירה בין אינפלציה נמוכה לאבטלה נמוכה היא החלטה פוליטית. ממשלות נוטות לעודד תעסוקה וצמיחה, בעוד שהבנק המרכזי דואג ליציבות מחירים. ויכוח זה משפיע על המדיניות שנבחרת במשק.
עקומת פיליפס מראה שיש לעתים טרייד־אוף בין אינפלציה (עליית מחירים) לאבטלה (אנשים רוצים לעבוד ולא מוצאים עבודה).
פיליפס מצא זאת במחקר בשנות ה-50. הוא ראה שאם האבטלה נמוכה, המחירים נוטים לעלות יותר.
כלכלנים השתמשו ברעיון כדי להסביר מדיניות ממשלתית. הם אמרו שאפשר להוריד אבטלה על ידי הוצאה ממשלתית. אבל זה עלול לגרום לאינפלציה.
בשנות ה-70 קרה דבר מוזר: גם האבטלה וגם האינפלציה היו גבוהים. מצב כזה קוראים לו סטגפלציה.
זה הראה שהחוק הפשוט לא תמיד עובד.
כלכלן בשם פרידמן אמר שבטווח הארוך יש "שיעור אבטלה טבעי". זהו שיעור שהשוק נוטה אליו גם אם מחירים משתנים.
היום חוקרים אומרים שהעקומה זזה עם הזמן. זה אומר שהקשר בין אינפלציה לאבטלה משתנה מפעם לפעם.
החלטות על כסף ומיסים הן פוליטיות. הממשלה רוצה תעסוקה, והבנק המרכזי רוצה מחירים יציבים. לפעמים צריך לבחור מה חשוב יותר.
תגובות גולשים