עקיבא ארנסט סימון (1899, 1988) היה פילוסוף, חוקר רעיונות, ומחנך, מרצה במחלקה לחינוך של האוניברסיטה העברית. הוא היה חבר בתנועות שלום ובהן "ברית שלום" (תנועה שקידמה דו-קיום יהודי-ערבי). זכה בפרס ישראל לחינוך בשנת 1967 ובמדליית בובר-רוזנצוייג ב-1969 על קידום דיאלוג יהודי-נוצרי.
סימון נולד בברלין למשפחה יהודית מתבוללת וגדל כפטריוט גרמני. בגיל 17, בשנת 1916, התגייס לחיל בתותחנים במלחמת העולם הראשונה ונפצע בוורדן. במהלך השירות חווה אנטישמיות בשורות הצבא, וזה עורר בו שינוי וזהותו הציונית, ציוני = תומך בהקמת מדינה יהודית. על מעשה שהציל מחסן תחמושת זכה במדליית צלב הברזל של הצבא הגרמני.
למד בברלין, פרנקפורט והביא לבר-היידלברג, וסיים דוקטורט ב-1923 על נושא היסטורי-פילוסופי. הכיר ושמר על קשר עם אנשי רוח כמו אריך פרום, פרנץ רוזנצווייג ומרטין בובר. כתב ועבד בעיתונות יהודית, והיה ממייסדי בית המדרש היהודי החופשי בפרנקפורט.
סימון עלה לארץ ב-1928. בתחילה לימד בבית הספר הריאלי בחיפה. ב-1934 שב לזמן קצר לגרמניה כדי לעבוד במרכז לחינוך יהודי למבוגרים של בובר בתקופה מסוכנת תחת השלטון הנאצי. לאחר שובו התיישב בירושלים והחל ללמד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה ובבית המדרש למורים. הצטרף לאוניברסיטה העברית ב-1939 במחלקה לחינוך. קיבל מינוי פרופסור חבר ב-1950, פרופסור מן המניין ב-1955, ושימש כמנהל בית הספר לחינוך עד לפרישתו ב-1967.
היה מעורב בהקמת מכון ליאו בק וכיהן כפרופסור אורח במספר מוסדות בחו"ל. נפטר בירושלים ב-1988. ארכיונו שמור בספרייה הלאומית. רחוב ברחובות נקרא על שמו.
סימון ייצג יהדות הומניסטית ודגל בפיוס ובדו-קיום עם הערבים. כבר ב-1930 קרא להגביל את העלייה ולהכיר בעמדה של מיעוט לציבור היהודי בארץ, וטען כי יש לשנות את מטרת התנועה הציונית. ב-1941 הצהיר שבעם הערבי יש זכות לארץ זו, והתבטאויותיו גרמו להתנגדות קשה, כולל איומים ואלימות נגדו.
ב-1942 הצטרף להקמת ארגון "איחוד" שקידם פתרונות דו-לאומיים. הוא התנגד למדיניותו של דוד בן-גוריון והציע לעתים חלופות פוליטיות. ב-1962 היה בין מייסדי הוועד לפירוז גרעיני במזרח התיכון. לאחר 1967 הצטרף לתנועות שקראו להכרה בזכויות הפלסטינים ולחזרת שטחים שנכבשו במלחמה.
סימון התבלט גם כיהודי דתי-ליברלי. שימש חבר פעיל בבית הכנסת "אמת ואמונה", נשא דרשות שעירבו מסורת יהודית עם קריאה לצדק חברתי ולשלום.
סימון עבר מספקנות דתית לאמונה מעשית ולחיבור מחקרי למסורת. אישית, שילב הומניזם, ציונות, פעילות שלום ומחקר חינוכי. בתחום החינוך הדגיש כי בעידן של שפע מידע על המורה לסנן, לברור ולתווך את הידע לתלמידים.
עקיבא ארנסט סימון (1899, 1988) היה פילוסוף, חוקר רעיונות, ומורה גדול. הוא נולד בברלין ועלה לארץ ב-1928. למד והדריך תלמידים באוניברסיטה העברית. בסימון חיפש שלום בין יהודים לערבים.
סימון נולד במשפחה יהודית בברלין. בגיל 17 הלך לצבא במלחמה ונפצע. באותה תקופה ראה אנטישמיות, וזה השפיע עליו.
למד באוניברסיטאות והכין תואר דוקטור. הכיר אנשי רוח חשובים, כמו מרטין בובר. עבד בבית-ספר יהודי מיוחד בפרנקפורט.
בשנת 1928 עלה לארץ ישראל. לימד בחיפה ובירושלים. בשנת 1939 החל ללמד באוניברסיטה העברית. הפך לפרופסור וניהל את בית הספר לחינוך עד לפרישתו ב-1967.
זכה בפרס ישראל לחינוך ב-1967. ב-1969 קיבל מדליה על עבודתו לדו-שיח בין דתות. נפטר בירושלים ב-1988. הארכיון שלו שמור בספרייה הלאומית.
סימון תמך ברעיון של חיים משותפים ליהודים ולערבים. הוא הציע להגביל מעט את העלייה כדי לשמור על יחסים שקטים. על רעיונותיו היו מתנגדים. לעיתים הוא קיבל איומים והתנגדות קשה.
הוא היה פעיל בתנועות שקראו לשלום והיה חלק מקבוצות שקיוו לעולם בלי נשק גרעיני.
סימון ראה בחינוך משימה חשובה. הוא אמר שמורים צריכים לעזור לתלמידים לבחור מידע חשוב בעידן של הרבה מידע.
תגובות גולשים