עקרון שיתוף הפעולה

עקרון שיתוף הפעולה, שאותו פיתח פול גרייס בשנת 1975, הוא רעיון מפרגמטיקה (חקר משמעות בהקשר). העיקרון מסביר איך אנשים מפיקים משמעות משיחה וכיצד שיחה נראית קשורה ויעילה.

הטענה המרכזית היא שהמשתתפים בשיחה מניחים שכולם משתפים פעולה. כלומר הדובר מניח שהמקשיב יבין אותו, והמקשיב מניח שהדובר יהיה ענייני וכנה.

גרייס ניסח ארבע מקסימות (כללים) שמנחות שיחה שיתופית:
- כלל האיכות: דבר אמתית, או לפחות דבר שיש לה ראיות. המנע משקרים וממידע בלתי ניתן לבדיקה.
- כלל הכמות: תן את המידע הדרוש, לא יותר מדי ולא פחות מדי.
- כלל השייכות (רלוונטיות): הישאר בנושא והשב למה שנשאל.
- כלל האופן (הבהירות): דבר בתמציתיות ובבהירות. המנע מעמימות ובלבול.

כללים אלה מתנהלים בפועל, אבל לפעמים אנשים עוברים עליהם. פגיעה בכללים יכולה להרגיש בלתי נחמדה. מצד שני, הפרה מכוונת של הכללים משמשת לעיתים לשוני רטורי, לעקיצה, הומור או רמזים.

הפרה מכוונת יכולה ליצור משמעות מרומזת (אימפליקטורה, רמז שמובן בלי שנאמר במפורש). לדוגמה, תשובה מגזמת על מסיבה מפרה את כלל האיכות והכמות, אך נשארת רלוונטית וברורה מבחינת סגנון.

מבקרים אומרים שהמקסימות תלויות בתרבות. לדוגמה, במחקר על דיבור במלגשי נטען שהכללים שונים: שם נמנעים ממידע גלוי כדי לשמור על יוקרה ומידע פרטי.
חלק מהחוקרים טוענים שגם נימוס הוא כלל משלים שעליו צריך לדון. אחרים, כמו רוברט הרניש, מציעים שגרייס תיאר את מה שאכן קורה בשיחות שיתופיות, ולכן אין צורך להוסיף כללים פורמליים.

עקרון שיתוף הפעולה הוצג על ידי פול גרייס ב-1975. הוא מראה איך שיחה עובדת כשאנשים משתפים פעולה.

גרייס אמר שיש ארבעה כללי דיבור פשוטים:
- איכות: להגיד אמת או דברים שיש עליהם הוכחה.
- כמות: לתת את המידע הנחוץ, לא יותר מדי ולא מעט מדי.
- שייכות (רלוונטיות): להישאר על הנושא.
- אופן (בהירות): לדבר ברור ומסודר.

לעיתים אנשים שוברים את הכללים בכוונה. הם עושים זאת כדי להצחיק, לעקץ או לתת רמז. רמז שאינו נאמר במפורש נקרא אימפליקטורה, משמעות מרומזת.

אנשים בחלק מהתרבויות מדברים אחרת. למשל, יש תרבויות שבהן נמנעים מלספר הכל כדי לשמור על פרטיות. לכן לא תמיד כללים אלה תואמים לכל תרבות.