עקרונות חשבונאיים מקובלים

המונח עקרונות חשבונאיים מקובלים (באנגלית: Generally Accepted Accounting Principles, GAAP) מתאר את הכללים שמנחים איך לרשום עסקאות בדוחות כספיים. עקרונות אלה שונים במדינות ובתקופות; לדוגמה: US GAAP בארצות הברית ו-Israeli GAAP בישראל. יש להבחין בין עקרונות חשבונאיים מקובלים, שמנחים את עריכת הדוחות, לבין תקני ביקורת, שמנחים את עבודת המבקר (רואה החשבון).

מטרתם של העקרונות היא ליצור מסגרת אחידה, אובייקטיבית, ניטרלית ובת-השוואה לעריכת דוחות כספיים. יש גם טענה ביקורתית שהעקרונות משקפים מאבקי כוח בין קבוצות עם אינטרסים שונים.

על פי עקרון זה יש לרשום נכסים לפי העלות שבה נרכשו במקור, לפי תאריך הרכישה. המטרה היא להקטין מניפולציה בערכי הספרים והמאזן. לדוגמה, אם חלקת אדמה נרכשה לפני שנים ב-10,000 ש"ח ושוויה היום מיליון ש"ח, בספרים תרשם העלות ההיסטורית, 10,000 ש"ח. כשהאינפלציה גבוהה, מוסיפים גם דוחות מותאמים לאינפלציה.

עקרון זה מגדיר מתי מדווחים על הכנסות כדי לחשב רווח בדוח רווח והפסד. סוגי חברות שונים עשויים להכיר בהכנסה בזמנים שונים, בעת הייצור, המכירה או הגבייה. המטרה היא לקבוע עיתוי רישום קבוע ובר השוואה. לדוגמה, חברת נפט עשויה להכיר בהכנסה כבר במועד הפקת הנפט, בעוד חנות בגדים עשויה להכיר בהכנסה רק בעת קבלת התשלום.

לפי עיקרון זה יש לרשום הוצאות יחד עם ההכנסות שהן יצרו, גם אם התשלום ייעשה מאוחר יותר. כך מציגים בדוח רווח והפסד את הרווח האמיתי מפעילות העסק. לעיתים קשה לייחס הוצאה להכנסה מדויקת; אז משתמשים באומדנים ובהקצאות על פני שנים (למשל פחת, חלוקת עלות מכונה על פני חיי השירות הצפויים שלה).

יש לחשוף בדוחות את המידע החשוב לקוראי הדוחות. אין להעמיס מידע לא רלוונטי, אך יש לפרט פריטים מהותיים כגון התחייבויות לטווח קצר וארוך, משיכות יתר, הלוואות, סיכונים, תביעות משפטיות ואירועים מהעבר שיש להם השפעה.

כאשר אין מידע מדויק, נוהגים להעדיף אומדן שמציג רווח נמוך יותר. זה מנטרל נטייה לניפוח רווחים.

העסק חייב לדווח באותו אופן בתקופות שונות, כדי לאפשר השוואה. שינויים בשיטות הרישום חייבים להישקף בביאורים המצרפים לדוחות.

בהנחה שהעסק ימשיך לפעול בעתיד (Going Concern), מכינים את הדוחות בהתאם. אם אין בסיס להנחה זו, יש לציין זאת ולשנות את אופן ההצגה במידת הצורך.

מניחים שהישות החשבונאית תמשיך לפעול, ועל בסיס הנחה זו עורכים דוחות. בהיעדר הנחה זו, מציגים נתונים בדרך שונה, כמו ערך מימוש נמוך יותר לרכוש הקבוע.

העסק נחשב יחידה נפרדת מהבעלים. הרישומים מתעדים פעולות העסק בלבד, ולא עסקאות אישיות של בעל העסק.

מניחים שאפשר לחלק את פעילות העסק לתקופות קבועות (בדרך כלל שנה), ולערוך דוחות לכל תקופה כזו.

הדוחות נערכים ביחידת מטבע קבועה (למשל: ש"ח, $). היחידה משמשת כבסיס למדידה חשבונאית.

עקרונות חשבונאיים מקובלים (GAAP) הם כללים שמסבירים איך לכתוב דוחות כספיים. דוחות כספיים הם רשימות של כסף ותוצאות של עסק.

רושמים נכס לפי המחיר ששילמו כשהרכשו אותו. לדוגמה, אדמה שנקנתה ב-10,000 ש"ח תירשם כ-10,000 ש"ח, גם אם שוויה עלה.

מגדירים מתי להוסיף הכנסה לדוח. לחברה שמוכרת נפט זה יכול להיות מועד הפקת הנפט. לחנות בגדים זה יכול להיות מועד קבלת התשלום.

מנסים לשים הוצאות יחד עם ההכנסות שהן יצרו. אם קנינו מכונה שתעבוד 10 שנים, נחלק את עלותה על 10 שנים.

חובה לכתוב דברים חשובים בדוח. לדוגמה: חובות, הלוואות, וסיכונים שמסכנים את העסק.

כשלא יודעים בדיוק, כותבים אומדן שמראה פחות רווח. זה מונע הצגה יותר מדי נחמדה של הכסף.

צריך לדווח באותו דרך כל התקופות. אם משנים שיטה, כותבים על כך הסבר.

מניחים שהעסק ימשיך לעבוד בעתיד. אם לא בטוח, צריך לציין זאת.

העסק הוא דבר נפרד מהבעלים. רושמים רק את פעולות העסק.

מחלקים את הדוח לשנה או לתקופות קבועות.

כותבים הכל במטבע אחד קבוע, למשל ש"ח או דולר.