עָר אָצִיל (Laurus nobilis), המוכר גם כדפנה, הוא עץ או שיח ירוק-עד ממשפחת העריים. עליו המגולדנים והריחניים משמשים כתבלין נפוץ בשם עלי דפנה.
מקורו של הער האציל באזור הים-התיכון. בישראל הוא גדל בחורשים לחים ובגינות, ובאזורים כמו הכרמל, הגליל, הגולן וחרמון. מגיע לגובה עד כ-6 מטרים בארץ, ובתנאים אחרים לעתים מעל 12 מטר.
הצמח דו-ביתי, כלומר יש צמחים בעלי פרחים זכריים וצמחים בעלי פרחים נקביים נפרדים. העלים אורכם כ-6, 12 סנטימטרים, הומשטחים ונושאים ריח חזק. הפריחה בין מרץ ליוני. הפרי דמוי זית, בית-גלעין (פרי בעל גלעין אחד), בגודל עד כ-17 מ"מ, הופך לשחור מבריק בבגרותו.
הער האציל רגיש לקור חזק (מתחת ל-7- מעלות צלזיוס), לרוחות קרות ולשמש חזקה. גדל טוב בצל חלקי.
עץ ירוק-עד, נמוך עד בינוני, עלים אליפטיים עד אזמליים, מרקמם נוקשה ונוטים להישבר. ענפיו ובסיס הגזע חומים כהים. הפרחים קטנים, צהבהבים, בעלי ארבעה עלי עטיף. הפרח הזכרי מכיל אבקנים רבים; הנקבי שחלה אחת וביצית אחת.
במקורות יהודיים העתיקים מופיע הצמח בשם ער. השם דפנה בא מיוונית ומקושר למיתוס שבו נימפה בשם דפנה הוסבה לעץ כדי להימלט מאפולו. מזרי דפנה סימלו ניצחון ותרבות זו קיימת ביוון וברומא העתיקות. מאז שנת 2000 הוענק פרס ספורט עולמי בשם ''Laureus'', על שם הצמח.
הפרי מכיל כ-30% שומן וכ-1% שמנים אתריים. העלים מכילים כ-1.3% שמן אתרי, שאחד מרכיביו העיקריים הוא צינאול (כ-45%).
עלי דפנה טריים ומיובשים משמשים לתיבול בשר, דגים, מרקים וחמוצים, ומעטים נאכלים ישירות. משמשים גם להפקת שמן אתרי לתעשיית הבשמים, לטיפול וטרינרי ולרפואה עממית נגד כאבים. בפרקטיקה ביתית משתמשים בעלים ליבוש תאנים ובהגנה מפני חרקים בקמח.
זר דפנה היה סמל לניצחון ולתהילה ביוון וברומא. השם והסמל נשמרו עד היום.
עָר אָצִיל, שנקרא גם דפנה, הוא עץ ירוק-עד. העלים שלו ריחניים ומשמשים כתבלין.
העץ גדל בעיקר באזור הים התיכון. בישראל רואים אותו בגינות ובחורשים. העלים ארוכים ובשרניים. הפרי קטן ודומה לזית. כשהפרי בשל הוא שחור ומבריק.
בדמיון היווני, נימפה בשם דפנה הפכה לעץ. מאז העת העתיקה שזרו זרי דפנה על ראש המנצחים.
עלים מיובשים או טריים מוסיפים טעם למרקים ובשרים. מפרישים שמן ריחני שמשתמשים בו לבשמים ולתרופות ישנות.
זר דפנה מסמל ניצחון. לפעמים קוראים פרסים ופרסים על שמה.
תגובות גולשים