ערפילית פלנטרית

ערפילית פלנטרית היא ענן גז ופלזמה (גז שבו חלקיקים טעונים) זוהר, שנוצר בשלבי החיים המאוחרים של כוכב.

שמה נובע מתצפיותיו של ויליאם הרשל, שחשבו שבעבר כי היא דומה למראה כוכב לכת בטלסקופ. השם נשמר היסטורית, אבל אין קשר למושג כוכב לכת.

משך קיומן קצר יחסית, כמה עשרות אלפי שנים בלבד, לעומת מיליארדי שנות החיים של כוכב כמו השמש. בגלקסיית שביל החלב ידועות כ־1,500 ערפיליות פלנטריות.

הן חשובות לאבולוציה הכימית של הגלקסיה, כי הן מחזירות לחלל יסודות 'כבדים' שהכוכב ייצר, כמו פחמן, חמצן, סידן וחנקן.

טלסקופ החלל האבל גילה שרבות מהן בעלות צורות מורכבות. כשיעור בקירוב של חמישית מהן כדוריות, אך רובן מעוצבות על ידי שילוב של כוח כבידה, שדות מגנטיים ורוחות כוכביות. הערפיליות דלות בהירות ולא נראות בעין בלתי מזוינת.

כוכב טיפוסי עם מסה עד כ־8 מסות שמש מבלה רוב חייו במצב של היתוך גרעיני של מימן להליום במרכזו. כשהמימן בא להידלדל, הליבה מתכווצת והעטיפה החיצונית מתנפחת, ומופיע ענק אדום. הצבע האדום נובע מהתקררות השכבות החיצוניות.

בליבה מתרחש היתוך הליום לפחמן ולחמצן. הליבה הופכת כמעט אדישה מבחינת ייצור אנרגיה, והשכבות הסובבות חוות פעימות טמפרטורה (תנודות). פעימות אלה יכולות להדוף החוצה את השכבות החיצוניות וליצור ערפילית פלנטרית, כאשר קרינת הליבה מייננת (הורסת אלקטרונים מ) הגז וגורמת לו לזהור.

הגז נזרק במהירויות של כמה קילומטרים לשנייה, מתפשט ומתקרר. הליבה אינה מסיבית מספיק להמשיך בהיתוך פחמן־חמצן, ובהדרגה היא מפסיקה ליינן את הערפילית. הליבה נשארת כננס לבן, כוכב קטן, חם וצפוף שנותר לאחר ההפיכה.

לעתים נמצא במערכת כוכב זוגי. אם חלק מהעטיפה עובר לאזור שבו שני הכוכבים משפיעים על החומר באותה מידה (נקודה דמויית לגרנז'), החומר יכול ליצור דיסקת ספיחה סביב הכוכב המשני. דיסקה זו יכולה להוליד סילונים (זרמים) של גז שנפלטים בניצב אליה.

כאשר סילונים אלה נתקלים בגז האחר, הם יוצרים מבנים ופיצולים מורכבים בצורת הערפילית. אותו רעיון נחקר גם בשאריות סופרנובה, ולכן התאוריה מתאימה לשני המקרים.

ערפילית פלנטרית היא ענן גז זוהר סביב כוכב זקן. פלזמה זו היא גז עם חלקיקים טעונים.

השם הגיע מהרצל כי הן נראו לו כמו כוכב לכת בטלסקופ. למעשה הן לא כוכבים או כוכבי לכת.

הן חיות זמן קצר, כמה עשרות אלפי שנים. בשביל החלב יש כ־1,500 כאלה.

הערפיליות מחזירות לחלל יסודות חשובים, למשל פחמן וחמצן.

כוכב עם מסה עד כ־8 פעמים מסה של השמש הופך ל"ענק אדום". זהו כוכב שנפח וקרה החלק החיצוני.

הליבה עושה היתוך של הליום לפחמן ולחמצן. פעילות חזקה גורמת להשלכת השכבות החיצוניות. הגז שנזרק מאויין (מאבד אלקטרונים) ואז זוהר.

הליבה שנשארת הופכת לננס לבן. ננס לבן הוא כוכב קטן וחם שנשאר אחרי ההשלכה.

לפעמים יש כוכב שני במערכת. חומר יכול לעבור סביב הכוכב השני ולהרכיב דיסקה.

מהדיסקה יוצאים סילונים של גז. כשהסילונים פוגשים את שאר הגז הם יוצרים צורות מורכבות.