עשו

עשו היא דמות מקראית בספר בראשית. הוא בנו של יצחק ורבקה, אח תאום של יעקב ואב אבות הָאֱדוֹמים.

רש"י מפרש שעשיו נולד "עשוי", כלומר עם מראה בוגר, ושער ראשו היה שעיר. גם תרגום יונתן מציין זאת. במדרש ובשפות שמסביב מתקשרים שמו וצבעו לאדום ולשעירותו, ולנזיד העדשים שהופיע בסיפור מכירת הבכורה.

המקרא מדגיש את מראהו החיצוני: "אדמוני כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר", אדמוני ושעיר. ההנגדה בינו לבין יעקב החלק מדגישה הבדלים באופי ובהתנהגות. עשו מוצג כאיש שדה, צייד ופראי יותר. הוא פועל באינסטינקטים ומעיד על חשק רגעי, כשמכור את זכויותיו בתמורה להנאה מיידית.

התיאור מזכיר דמויות פרה-היסטוריות של "אדם פרא" כמו אנכידו מהאפוס של גילגמש (אנכידו, דמות שעירה ופראית במיתולוגיה המסופוטמית), כדי להמחיש את אופיו ה"פראי" של עשו.

עשו ויעקב נולדו אחרי שנות עקרות של רבקה. במהלך ההריון נאמר לה שיבואו שני גויים ממנה. יעקב נולד כשהוא אוחז בעקב עשו, ומכאן שמותיהם ותפקידיהם מתחילים להיבדל.

כשהם גדלו, עשו היה איש שדה וצייד. יום אחד שב עייף וביקש נזיד שיעקב הכין. יעקב הציע בתמורה את הבכורה, זכות הבן הבכור לקבל חלק מיוחד במשפחה. עשו מכר לו אותה בעבור התבשיל.

יצחק הזקן רצה לברך את עשו לפני מותו. רבקה ארגנה שיעקב יחזור ויקבל את הברכה במקומו. יעקב התחפש בבגדי עשו וכיסה את ידיו בעורות כדי להיראות שעיר. יצחק חשש מהמופע והטען "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו", אך בסוף הבירכה השתיירה ליעקב. כשחזר עשו וראה זאת, זעם ובכה. יצחק בירך גם אותו ברכה אחרת, ובשל הטינה יעקב נאלץ לברוח ללבן.

בהחזרתו משנות גלות אצל לבן, יעקב חשש מעשו. הוא שלח מתנות וחילק את משפחתו לשני חלקים כדי להגן עליהם. בפגישה הם השתחוו, התחבקו ובכו, ועשו ברך את יעקב ואת משפחתו. יש טקסטים שמציגים גם סתירות לגבי מקום מגוריהם לאחר המפגש; חלקים אלה מיוחסים במחקר למקור הכהני.

עשו נשא נשים מבנות כנען ומישמעאל. מבין ילדיו הבולטים: אליפז (מבאישה), רעואל (מבבשמת) ויעוש, יעלם וקרח (מבאהליבמה).

חז"ל (חכמי הדת) הוסיפו מקראות ומדרשים על ילדותו והתנהגותו. הם מספרים למשל שההריון של רבקה סימן ייעודים שונים לשני העוברים, ושבעת מכירת הבכורה היו גם סיבות מדרשיות לאנרגיה הפסולה של עשו.

התורה אינה מפרטת את מותו של עשו. מסורות שונות ומדרשים מספרים על מקומות קבורתו, וביניהם האמירה שאולי ראשו נקבר במערת המכפלה. יש עוד אגדות, למשל בסיפור תלמודי על חישום שגרם למותו.

חז"ל מדגישים את כיבודו של עשו את יצחק. אף שביקש לנקום ביעקב על הברכה, תכנן לעשות זאת רק אחרי ימי האבל על אביו. לאורך חייו דאג לספק ליצחק בשר וציד.

חוקרים משווים את סיפור עשו למוטיבים מיתולוגיים קרובים, בין היתר לקלסיקות פיניקיות ולמיתוסים מסופוטמיים. המוטיב התאומים והתחרות ביניהם מוזכר כנגזרת של פיצול שבטי. ההשוואות האתנוגרפיות מנסות להסביר מדוע הטקסט מצייר את יעקב כרועה ועמל, בעוד שעשו מוצג כאיש שדה וצייד.

עשו הוא דמות מהתנ"ך. הוא בנו של יצחק ורבקה. הוא אח תאום של יעקב. (תאומים, שני ילדים שנולדו מאותה האם בו זמנית.)

שמו קשור לצבע אדום ולשיער רב. לפי המסורת הוא נולד אדמוני ושעיר.

עשו היה איש שדה. הוא ציד חיות וחי בפשטות. הוא היה שעיר וחזק. יעקב, אחיו, היה שונה, חלק ויותר תחבולן.

עשו ויעקב גדלו בבית אחד. יום אחד עשו היה רעב. יעקב בישל נזיד עדשים. יעקב ביקש בתמורה את הבכורה. (בכורה, זכות ומשימה של הבן הראשון במשפחה.) עשו הסכים ומכר את הבכורה.

כאשר יצחק הזקן רצה לברך את עשו, רבקה ארגנה שיעקב יקבל את הברכה. יעקב התחפש בעור ובבגדי עשו. יצחק מברך את יעקב בטעות. עשו זעם וברח יעקב למקום אחר.

כשהם נפגשו שוב, יעקב שלח מתנות כי פחד. הם התחבקו ובכו. עשו ברך את יעקב בסיום המפגש.

עשו נשא נשים ומילד כמה ילדים חשובים, למשל אליפז.

חז"ל (חכמים) סיפרו עוד סיפורים על עשו. הם הסבירו למה העיניים שלו היו אדומות ולמה התנהג כך.

בתורה לא כתוב בדיוק מתי מת עשו. יש מסורות שמדברות על מקום קבורתו.