עשרת הדיברות

עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הם עשרה ציוויים דתיים ומוסריים, שעל פי המסורת נאמרו על ידי ה' לעם ישראל במעמד הר סיני (האירוע שבו משה קיבל את התורה). הם נמסרו למשה כשהם כתובים על לוחות הברית, לוחות של אבן, לפי המסופר שנכתבו ב"אצבע אלוהים". הדיברות נחשבים למצוות יסוד והשפעתם ניכרת ביהדות, בנצרות ובאסלאם.

המונח "עשרת הדיברות" מופיע במקרא ובספרות הרבנית. המילה "דיברות" ברבים נגזרת מצורת היחיד "דִּיבֵּר".

הדיברות מופיעים פעמיים בתנ"ך, בספר שמות ובספר דברים. קיימים הבדלים בין שני הנוסחים, במיוחד בנוסח המצווה על השבת (יום מנוחה). אחד הנוסחים קצר יותר והשני מוסיף הסברים והנמקות.

נוסח שמות כולל את הציווי לא להישתחוות לאלילים, איסור נשיאת שם ה' לשוא, קדושת יום השבת, כיבוד הורים, ואיסורים חברתיים: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה עד שקר, לא תחמוד. בפרשנות המסורתית נכתב כי חלק מהפסוקים נאמרו בלשון ישירה מפי ה', ואחרים הועברו על ידי משה.

נוסח דברים חוזר על עשרת הדיברות בתוך נאום של משה. יש שינויי נוסח והדגשים שונים, למשל בנימוק המצווה על השבת (זיכרון יציאת מצרים). ההבדלים הובילו למסורת לפיה שני הנוסחים משקפים צדדים שונים של המסר.

במסורת נאמרו שני הנוסחים יחד באותו מעמד, או שהנוסח שבשמות נכתב על הלוחות הראשונים והנוסח שבדברים על הלוחות השניים. יש שניתחו את הפסוקים שבדיבור ישיר לעומת אלה שהועברו על ידי משה.

חוקרים מודרניים מציעים שהטקסט המקורי היה תמציתי, ושאורך הפסוקים נוצר בשלבים מאוחרים יותר. קיימים גם נוסחים אחרים, כמו נוסח השומרונים, הכולל דיבר נוסף הקשור להר גריזים ולכתיבה של הכתוב על אבנים.

מקובל לחלק את הדיברות לחמישה ראשונים העוסקים ביחס בין האדם לאל (בין אדם למקום) וחמישה אחרונים העוסקים ביחסים בין בני אדם. שני הדיברות הראשונים מנוסחים בגוף ראשון, והשאר בגוף שלישי, עובדה שזכתה לפרשנויות שונות.

הדיברות מנוסחות כאיסורים וציוויים כלליים (אפודיקטיים, פירוש: חוקים שאינם מותנים), ולעיתים בלשון שלילה. הן מציינות את תביעתו של ה' מבני בריתו ומעצבות מסגרת מוסרית וחוקית.

בהלכה אין מעמד פורמלי מיוחד לעשרת הדיברות על פני שאר 613 המצוות, אך לאורך ההיסטוריה יוחס להן מעמד מיוחד. נהוג לקרוא אותן בתורה בפרשות יתרו ואתחנן ובחג השבועות. יש מסורות של עמידה בעת קריאת הדיברות, והן מופיעות בסמלים דתיים כמו לוחות הברית.

הביטוי "עשרת הדיברות" נכנס לשפה כהשאלה לכלללים חשובים בחיים הציבוריים והחברתיים. גם קבוצות וחברות אימצו נוסחים של "עשרת הדיברות" בתחומי חינוך וערכים.

עשרת הדיברות הם עשרה כללים חשובים שנתן ה' לעם ישראל בהר סיני (ההר שבו קיבלו את התורה). הם נכתבו על לוחות אבנים. הדיברות השפיעו על יהדות, נצרות ואסלאם.

"עשרת הדיברות" פירושו עשרה דברים שאומרים עושים ולא עושים.

התנ"ך כותב את הדיברות פעמיים, בספר שמות ובספר דברים. יש הבדלים קלים בין השניים. אחד מעניק הסבר מסוים לשמירת שבת (יום מנוחה).

הדיברות אומרים בין היתר: להאמין בה', לא לעבוד אלילים (לא לפסל), לא להשתמש בשם ה' לשווא (לא לשקר בשם ה'), לשמור את יום השבת (מנוחה), לכבד את ההורים, ולא להרוג, לא לבגוד, לא לגנוב, לא להעיד שקר, ולא לקנא ברכוש של אחרים.

חמישה דיברות קשורים ליחס לאל.
חמישה דיברות קשורים ליחסים בין אנשים.

עשרת הדיברות נקראים בבית הכנסת בפרשות מיוחדות ובחג השבועות. חלק מהקהילות עומדות כשהן נשמעות.

הדיברות נותנות כללים להתנהגות טובה. המילים האלה משמשות גם היום כדוגמא לערכים וחוקים בבית ובחברה.