עשרת הרוגי מלכות היו, לפי מסורות יהודיות עתיקות, קבוצת חכמים (תנאים, חכמי המשנה) שהוצאו להורג על ידי השלטון הרומאי בארץ ישראל. הם נחרתו בזיכרון היהודי כסמלים של מסירות נפש מול גזירות השמד, החרמות ואיסורים דתיים שהטילו הרומאים. שמות מרכזיים שמוזכרים במקורות הם רבן שמעון בן גמליאל, רבי ישמעאל הכהן הגדול, רבי עקיבא, רבי חנינא בן תרדיון ורבי יהודה בן בבא, אם כי הרשימות שונות בין מדרשים ופיוטים.
המונח "הרוגי מלכות" מופיע בתלמוד לתיאור יהודים שנידונו למוות בשל יהדותם או שמירת מצוות. עם זאת, התלמוד עצמו לא מציין באופן מפורש קבוצה של עשרה; הוא מזכיר שלושה תנאים שנהרגו בגלל מצוות שנאסרו. רק במדרשים מאוחרים יותר מופיע המספר עשרה ורשימות השמות.
מדרש אלה אזכרה, מדרש איכה רבה, מדרש תהילים ופיוטים כמו "אלה אזכרה" ו"ארזי הלבנון" מתארים את המעשה בפירוט ומספרים דיאלוגים, ניסיונות הצלה ותיאורי מיתה. הפיוטים הללו נכללים בליטורגיה של ימי תשובה ותשעה באב בקרב קהילות שונות.
במדרשים שונים מופיעים עד שישה עשר שמות; לכן זהות המדויקת משתנה לפי הנוסח. חלק מהמדרשים מחליפים שמות זה בזה, ויש גם מסורות שטוענות שלא כל השמות נהרגו בידי רומאים באותו הזמן. יש הסברים ספרותיים מדוע נבחר המספר עשר (למשל, מקבילות לעשרת השבטים).
במדרש אחד מסופר שהקיסר רצה להעניש את עם ישראל על מכירת יוסף, ולכן גזר שהעונש יופעל על עשרת חכמיהם. במקומות אחרים ההריגות מיוחסות לגזירות של הקיסר אדריאנוס אחרי מרד בר כוכבא, או כתגובה ללימוד תורה בגלוי בניגוד לאיסורים הרומיים.
המקורות מתנגשים בזמנים ובסיבות: חלק מהחכמים נראו כנהרגים תקופות שונות, וחלק מהסיפורים מציגים כל מקרה בנפרד. לכן החוקרים והמסורת מצביעים על רב-משמעות ספרותית ומדרשית מאחורי המספר העשר.
בכמה סיפורים נמסר שחלק מהחכמים דיברו עם הקיסר על אמונה, ביקשו לקיים מצוות אחרונות, או שמרו על הליכי דת עד הרגע האחרון. דוגמאות בולטות: רבי עקיבא שאמר קבלת עול מלכות שמים (הבעת אמונה מוחלטת) בעת עינויים; רבי חנינא בן תרדיון שנשרף יחד עם ספר תורה; ורבי יהודה בן בבא שהתעקש על שמירת שבת.
רבי עקיבא, לפי התלמוד ננפל קורבן כיוון שלימד תורה בגלוי; המדרש מתאר את סבלו וקראתו לשמע עד מותו. רבי חנינא בן תרדיון, נשרף יחד עם ספר התורה שלו, והגמרא מדגישה את גדלות נפשו. רבן שמעון ורבי ישמעאל, במדרש מתואר שעמדו זה לצד זה וחלקו גורל המוות; על רבי ישמעאל מובאות גרסאות קשות של עינוי. סיפורים אלה מדגישים את הנכונות למות על קיום מצוות ולימוד תורה.
המסורת על עשרת הרוגי מלכות חיזקה דמויות של קדושים ומלמדת על הקשר בין אמונה, מצוות וזיכרון קהילתי. הסיפורים והשירים שנוצרו סביבם הפכו לחלק מהספרות הליטורגית והמדרשית של הקהילה היהודית.
עשרת הרוגי מלכות הם שמות של חכמים יהודים שהמסורת מספרת שהרומאים הרגו. הם נחשבים לגיבורים יהודיים כי לא ויתרו על התורה והמצוות.
המילה "הרוגי מלכות" אומרת אנשים שהומתים על ידי המלכות (השלטון).
יש מסורות שמשימות שמות שונים. שמות חשובים שמזכירים הרבה הם רבי עקיבא, רבן שמעון בן גמליאל, רבי חנינא בן תרדיון ורבי יהודה בן בבא.
חלק מהסיפורים אומרים שהם נהרגו כי לימדו תורה למרות שאסרו אותם. בסיפור אחד הקיסר אמר שצריך להעניש את עם ישראל על מעשה ישן, ואז גזר להרוג את החכמים.
בסיפורים החכמים ביקשו לעשות מצוות אחרונות. רבי עקיבא אמר את קריאת שמע (תפיסה של אמונה) בזמן שסבל. רבי חנינא המשיך עם ספר התורה שלו עד הסוף.
המסורת שומרת את שמם בשירים ובתפילות. הם זכורים כמי שלא ויתרו על מה שאמוני להם.
תגובות גולשים