פארוק, מלך מצרים

פארוק הראשון נולד ב-11 בפברואר 1920. הוא היה בנו הבכור של פואד הראשון ושייך לשושלת מוחמד עלי. בגיל צעיר חווה מצרים תהפוכות פוליטיות ונוכחות בריטית חזקה. אביו שלח אותו ללמוד באקדמיה הצבאית בווליץ' בבריטניה, וכשהיה בן 16 בשנת 1936 ירש את הכתר לאחר מות אביו. זו הייתה הפעם הראשונה שמלך מצרי דיבר ישירות אל העם בערבית בשידור רדיו.

פארוק שלט בתקופה של חוסר יציבות פוליטית. מצד אחד עמדה המלוכה; מצד שני פועלות מפלגות לאומיות כמו "אל-ופד" שקראו להגבלות על כוח המלך. בשנת 1936 נחתם הסכם אנגלו-מצרי שהפחית במידה מסוימת את השליטה הבריטית, אך כוחות בריטים נשארו בתעלת סואץ. פארוק קיבל סמכויות מלאות רק ב-1937, אבל המאבק על הכוח בין המלך לפרלמנט נמשך.

פארוק קיבל מדיניות ומערכת שהיו רוויות משברים כלכליים ופוליטיים. המשבר הכלכלי העולמי והמחלוקות על סמכויות עם בריטניה והפרלמנט הקשו על יציבות השלטון. פארוק ניסה לאחד סביבו מגזרים שונים, אך נתקלו בו יריבים פוליטיים חזקים.

במהלך מלחמת העולם השנייה נטה פארוק לתמוך במדינות הציר (גרמניה ואיטליה), בתקווה שאלה יעזרו להחליש את השפעת בריטניה במצרים. בבריטניה דאגו מפעולות אלה וב-1942 אף נסוגה בירית הרוח: חיילים בריטיים הקיפו את ארמון המלך ולחצו עליו להעביר את המנדט להרכבת ממשלה בראשות המפלגה הלאומית הגדולה, "אל-ופד". האירוע פגע ביוקרת המלוכה בעיני הציבור.

בזמן המלחמה נאשמו חלקים מהחצר בקשרים עם הנאצים; לדוגמה הוענק לזוג המלכותי מכונית שניתנה על ידי היטלר. גם אורח חייו הראוותני של פארוק עורר ביקורת קשה בזמן שמצב העם היה קשה. ציינו גם מקרים של תדרוך חשוד מהארמון, אך לא הודעו הוכחות ברורות שהמלך היה מעורב.

בשנים 1947, 1949, בתקופת תוכנית החלוקה ובפרוץ מלחמת 1948 בארץ ישראל, פארוק תמך בהתערבות צבאית של מצרים. המטרה הפנימית כללה חיזוק מעמדו בעולם הערבי, ואף שאיפתו להצטייר כמנהיג מוסלמי מרכזי (ח'ליפה, מנהיג דתי של המוסלמים). עם זאת, הצבא המצרי לא היה מוכן היטב למלחמה. התבוסות והבעיות הכלכליות שהביא המאבק פגעו ביוקרת המלך והעמידו את המשטר במצב קשה.

במהלך התקופה החלו גם פיצולים פנימיים ועימותים בין הממשלה, האחים המוסלמים וכוחות פוליטיים אחרים. בעקבות הלחצים הפנימיים והחיצוניים הוקמה ב-1949 ממשלת אחדות, אך המצב הכלכלי והחברתי נותר רע.

בשנות ה-50 התחדשו הסכסוכים על השליטה בתעלת סואץ ועל הנוכחות הבריטית. המתח הפוליטי והצבאי נמשך, ובסופו של דבר צמחה קונספירציה בתוך הצבא. ב-22, 23 ביולי 1952 פרצה מהפכת הקצינים החופשיים, בראשות מוחמד נגיב וגמאל עבד אל-נאצר. המלך פארוק הודח ונאלץ לעזוב למצרים. ב-26 ביולי הורה אחד המנהיגים על ויתורו על השלטון. בנו התינוק, פואד השני, הוכרז למלך לזמן קצר, אך בפועל השלטון עבר לידי המהפכנים. ב-1953 הוקמה רפובליקת מצרים, והמלוכה בוטלה.

פארוק התפרסם באורח חיים מפואר. הוא היה אספן עתיקות ומטבעות נדירים. חלק מאוספיו נמכרו לאחר הדחתו. יחסיו האישיים היו סוערים: נישא מספר פעמים, כולל לפרידה (סאפינאז זולפיקאר) ולקתרו של בנו שירש בקצרה, אחמד פואד. הוא עבר לגלות באירופה, בעיקר לאיטליה, ונפטר ברומא ב-18 במרץ 1965.

פארוק נודע גם בשמועות על גניבות פריטים אומנותיים ואופייניו הקלפטומניים (נטייה לגנוב). השילוב של ניצחונות צבאיים כושלים, שחיתות נתפסת ואורח חיים ראוותני גרם לאיבוד התמיכה הציבורית בו ולסיום המלוכה.

פארוק נולד ב-1920. אביו היה המלך פואד. בגיל 16, בשנת 1936, הוא הפך למלך מצרים.

מלוכה זה שלטון של מלך. פארוק שלט בזמן שהיה הרבה בלגנות ומאבקים במדינה. בריטניה עדיין השפיעה על מצרים אז.

במלחמת העולם השנייה חלקים במצרים קיוו שגרמניה תעזור להילחם בבריטים. זה לא עבד. אחרי זה, ב-1948, מצרים נכנסה למלחמה מול הישוב בארץ ישראל. הצבא המצרי לא היה מוכן. התוצאות פגעו בפארוק ובמצרים.

בשנת 1952 קצינים בצבא הפילו את המלוכה. הפיכה זה מצב שבו הצבא לוקח את השלטון. פארוק נאלץ לעזוב לאיטליה. בנו התינוק הוכרז למלך לזמן קצר. אחר כך הוקמה רפובליקה, מנהיג שאינו מלך.

פארוק אהב לחיות בפאר. היו לו ארמונות, מכוניות רבות ואוספים של מטבעות נדירים. אחרי שעזב, חלק מהאוצרות נמכרו. הוא מת ברומא ב-1965.