מוחמד נגיב (19 בפברואר 1901, 29 באוגוסט 1984) היה הנשיא הראשון של רפובליקת מצרים. כיהן בתפקיד מ‑28 ביוני 1953 עד 14 בנובמבר 1954.
נגיב נולד בשנת 1901 בסודאן. שירת בצבא המצרי ועלה לדרגת מייג'ור גנרל. במלחמת העצמאות של 1948 פיקד על החטיבה השנייה של חיל המשלוח המצרי והיה גיבור צבאי מוכר.
הוא הוביל קבוצה של תשעה קצינים, ביניהם גמאל עבד אל נאצר ואנואר סאדאת. קבוצה זו קראה לעצמה "תנועת הקצינים החופשיים" והובילה את ההפיכה ב‑23 ביולי 1952 שהדיחה את המלך פארוק.
לאחר ההפיכה הקימו הקצינים מועצה מנהלת מהפכנית, והנגיב נבחר לעמוד בראש המדינה בגלל פופולריותו, ניסיונו וגילו.
נגיב דחף לרפורמה אגררית, שינוי בחוקי בעלות על אדמות, שגרמה למתיחות עם ראש הממשלה עלי מאהר שהתנגד לה.
הוא גם עמד בראש איגוד נכי המלחמה וקידם ייבוא פרוטזות (גפיים מלאכותיות) בהסדרים עם נציג גרמני, שהובילו להקמת מפעל בת במצרים.
לאחר הכרזת הרפובליקה מונה לנשיאות. בביקור בבית הכנסת הקראי בעבאסיה הבטיח כי "הדת היא לאלוהים, ומצרים לכל המצרים".
מחלוקות פוליטיות התגלעו בין נגיב לסגנו נאצר. נגיב רצה לשמר מסגרת פרלמנטרית ורב‑מפלגתית. נאצר רצה לבטל מפלגות ולחזק שלטון ריכוזי.
נגיב התפטר ב‑24 בפברואר 1954, חזר לתפקידיו חודש מאוחר יותר בתמיכה אזרחית, אך הקצינים דחו זאת. באפריל 1954 מונה נאצר לראש הממשלה, ונגיב נשאר רק כנשיא פורמלי.
לאחר ניסיון התנקשות בנאצר באוקטובר 1954 הועמד נגיב בהאשמות בגידה והוא הודח ב‑14 בנובמבר 1954. אחר כך הושם במעצר בית בביתו עד שחרורו בנובמבר 1971 אחרי מותו של נאצר.
הוא מת בקהיר ב‑1984. בשנת 2013 הוענק לו עיטור מסדר הנילוס על ידי הנשיא הזמני עדלי מנסור.
מוחמד נגיב (1901, 1984) היה הנשיא הראשון של מצרים. כיהן משנת 1953 עד 1954.
נגיב נולד בסודאן והצטרף לצבא המצרי. הוא היה מפקד חשוב במלחמה של 1948.
הוא הנהיג קבוצה של קצינים שנקראה "תנועת הקצינים החופשיים". הקבוצה הפילה את המלך פארוק ב‑1952.
נגיב נבחר לעמוד בראש המדינה בגלל הוותק והפופולריות שלו.
הוא רצה לשנות חוקים על קרקעות (רפורמה אגררית). זה יצר חיכוך עם ראש הממשלה.
נגיב סייע לנכי המלחמה לקבל פרוטזות (גפיים מלאכותיות).
הוא ביקר בבית הכנסת הקראי ואמר שהדת שייכת לאלוהים, ומצרים שייכת לכל המצרים.
נגיב והסגן שלו, נאצר, התווכחו על דרך הממשל. נאצר רצה שליט חזק, ונגיב רצה מערכת מפלגות.
נגיב אולץ להתפטר ונגזר עליו מעצר בית (הותר לו להישאר בביתו ולא לצאת) עד 1971.
הוא מת בקהיר ב‑1984. ב‑2013 קיבל אות כבוד מסדר הנילוס.
תגובות גולשים