פארק הכרמל

פארק הכרמל הוא רצף של גנים לאומיים ושמורות על רכס הכרמל. הוא מתחיל מצפון בקרבת חיפה ונשר, ומשתרע דרומה עד נחל מערות ועמק מהר"ל. בתוך רצף השטחים נמצאים שלושה יישובים כמובלעות: עוספיה, דלית אל-כרמל ובית אורן.

השטח המקורי היה כ־101,590 דונם, מתוכם כ־63,950 דונם גן לאומי וכ־37,640 דונם שמורת טבע. במהלך השנים הוגדלו השטחים: עד 12.12.2010 שטח הגן הלאומי עמד על כ־64,250 דונם ושל שמורת הכרמל כ־59,864 דונם, וסך כל שטח הפארק הגיע לכ־124,114 דונם. האזור הוכר גם כשמורה ביוספרית על ידי אונסק"ו, שמורה ביוספרית היא שטח מיוחס לשימור מגוון חי וצומח.

הפארק מייצג בית גידול ים‑תיכוני טיפוסי. הוא משלב תופעות גאולוגיות, ממצאים פרהיסטוריים ומגוון ביולוגי ונופי רחב.

הכרמל היה מיושב בדלילות לאורך ההיסטוריה. בסוף המאה ה־15 ובמחצית הראשונה של המאה ה־16 היגרו אליו דרוזים מלבנון. בתקופה העות'מאנית נכרתו עצים לקציר ולחימום, והכריתה התרחבה.

הבריטים עצרו את הכריתה והכריזו אזורים כ"שמורת יער". הם מינו שומרי יער ובנו מסלולי שבילים, לדוגמה באשדות יגור.

ב־1927 הציע ארתור רופין להכריז את כל הכרמל כפארק טבע מוגן. בין ההצעות היו איסור כריתת עצים, איסור רעייה וציד, והקצאת שטחים למחיית בעלי חיים. רעיון זה לא יושם במלואו מטעמים תקציביים.

באותה תקופה עמדו בפני הכרמל גם איומים אחרים: רעייה רבה, יוזמות בנייה של שכונות, ורישות מחצבות, כשבולטת מחצבת מלט פורטלנד נשר.

לאחר 1948 גברה הלחץ על שטחי טבע בגלל הצורך בבנייה לקליטת עולים. התוכניות לשמירת הכרמל החלו בשנות ה־50. תוכנית "פארק הכרמל" אושרה בשלבים בשנים 1952, 1960. בפועל הוקמו ועדות, הוקפאו תוכניות בנייה ב־1963, וחוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע משנת 1963 יצר מסגרת להכרזות.

ב־1.7.1971 הוכרז האזור כגן לאומי ושמורת טבע, והוקם מערך מנהלי לטיפול בו. ב־1996 הכריזה אונסק"ו על הפארק כשמורה ביוספרית בשטח כולל של כ־266,600 דונם, עם לב שמורה של כ־14,000 דונם ואזור חיץ של כ־185,000 דונם.

החי-בר הוא שמורת שיקום וכלא גידול בערך בגודל 6,000 דונם באזור נחל גלים. מטרתו לשקם ולהחזיר לטבע בעלי‑חיים שכמעט נעלמו מהאזור. בחי‑בר מגדלים כבש בר, עז בר, יחמור פרסי, סלמנדרה מצויה, אייל הכרמל וצבי ארץ‑ישראלי. החי‑בר מעודד רבייה בשבייה ובהדרגה רגילות לבעלי החיים לחיי חופש, עד שיחזרו לשטח הטבע.

בפארק כמה נחלים משמעותיים: נחל מערות, נחל נדר, נחל גלים ונחל כלח. חלקות של המצוקים בנחל כלח מכונות "שווייצריה הקטנה" בגלל הדמיון לנופים האלפיניים. באזורים אלה יש חניוני נופש, מצפורים ושבילים מסומנים.

בעמקי הנחלים גדלים עצים כמו אלון מצוי ואלה ארץ‑ישראלית. בין הפרחים הנדירים פורח שושן צחור. בחלקים מסוימים חיים שפני סלע.

בנחל נדר, שנקרא גם "נחל שלושת המעיינות", נבעו בעבר שלושה מעיינות: עין קנים, עין נדר ועין קדם; בעקבות התפשטות הבנייה נותר רק מעיין פעיל. במפגש נחל נדר ונחל גלים נמצאת שקמה עתיקה ומעליה מערת אורנית.

השטחים בפארק משולבים בין גני לאומי ושמורות טבע, וכן מנוהלים על ידי רשות הטבע והגנים, שמטפלת גם בשמירה ובניהול השימושים.

בפארק פרצו שריפות רבות, לעיתים ברשלנות ולעיתים בהצתות מכוונות. חקירות הראו כי חלק מהשריפות הותזמו כדי להחליש ערכי טבע ולהאיץ אישורי בנייה.

מערכת הצמחייה הים‑תיכונית מותאמת להתחדשות אחרי שרפה, ולעתים מתחדשת באופן מלא בתוך כמה עשרות שנים. עם זאת, עצים עתיקים עלולים להיעלם לצמיתות, וחיות בר נפגעות קשות. בקרב מדענים יש ויכוח על מידת הנזק והתרומה של שריפות לטבע. רשות הטבע והגנים נוקטת מדיניות של מניעה וכיבוי מהיר, ובשיטות ניהול כמו משטר רעייה מדוד כדי להפחית את חומרת השריפה.

קרבת הפארק לחיפה ולכפרים הסמוכים יוצרת לחצים מתמשכים להרחבת בנייה ולסלילת דרכים. קיימת בנייה בלתי חוקית בשטחים מסוימים, ובעתות גם איומים על פקחי הפארק. חלקים מהפארק צורפו בעבר לתחום כפרים בסיכומים מול הרשות.

יזמי נדל"ן מבקשים לקדם פרויקטים באזור נחל נדר, ליד החי‑בר ובדרום אוניברסיטת חיפה. התוכניות כללו בעבר הצעות ל־כ־1,000 יחידות דיור וכביש מהיר. החברה להגנת הטבע וארגוני סטודנטים מקדמים מאבקים לשימור השטחים.

בקרבת יישובים חדרו מינים פולשים של צמחים שמדחיקים את הצומח המקומי. בפינות המרחוקות מהיישובים ההשפעה קטנה יותר, אך ללא פעולה הנזק עלול להתרחב.

פארק הכרמל הוא שטח טבע גדול על הר הכרמל. הוא ליד חיפה ונשר ומגיע דרומה עד נחל מערות.

יש בו גנים לאומיים ושמורות טבע. בתוך הפארק יש גם שלושה כפרים קטנים.

השטח גדול מאוד, כ־124,000 דונם. ב־1996 קבעו אותו באונסק"ו כשמורה ביוספרית. זה אומר שמנסים לשמור שם על הצמחים והחיות.

בזמן הישן התגוררו מעט אנשים על הכרמל. בדרום הגיעו דרוזים לפני מאות שנים. פעם נכרתו עצים הרבה יותר ממה שמותר היום.

הבריטים עצרו את כריתת העצים. הם שמרו יערות ובנו שבילים. ארתור רופין הציע לשמור את כל הכרמל, אבל לא כל הרעיונות יושמו.

אחרי שהוקמה המדינה נדרשו מקומות לגור. זה לחץ על השטחים הירוקים. ב־1971 הכריזו רשמית על הפארק ושמו לו מנהל לשמור עליו.

בחלק מהפארק יש חי‑בר. חי‑בר זה מקום שמגדלים בו חיות כדי להחזירן לטבע. שם מגדלים כבש בר, עז בר, יחמור פרסי, סלמנדרה, אייל וצבי.

בפארק זורמים נחלים כמו נחל גלים ונחל כלח. באזור של כלח יש מצוקים יפים שקוראים להם "שווייצריה הקטנה". יש שבילים, מקומות פיקניק ונוף.

לצערנו יש בלהבות לפעמים. הרבה שריפות נגרמות בידי אנשים. הצמחייה הים‑תיכונית יכולה לגדול שוב אחרי שריפה, אבל עצים עתיקים וחיות עלולים להיפגע. משקיעים מאמצים למנוע ולכבות שריפות מהר.

יש לחצים לבנות בתים ולפתוח כבישים ליד או בתוך הפארק. ארגונים כמו החברה להגנת הטבע נלחמים כדי לשמור על השטחים.

סביב היישובים חדרו צמחים זרים. הצמחים האלה עלולים לדחוק את הצמחים המקומיים. לכן שומרים מפני פלישות כאלה.