פול סבטייה

פול סבטייה (5 בנובמבר 1854 - 14 באוגוסט 1941) היה כימאי צרפתי וחתן פרס נובל לכימיה ב-1912, יחד עם ויקטור גריניאר, על שיטת ההידרוגנציה שלו.

סבטייה התקבל בגיל 18 לאקול פוליטקניק ולאקול נורמל סופרייר ובחר בשנייה. הוא סיים את לימודיו ב-1877.

רוב חייו לימד באוניברסיטת טולוז. בשנת 1905 מונה לדיקן הפקולטה למדעים.

מחקריו המוקדמים, בקולז' דה פראנס, עסקו בתרמוכימיה של גפרית וסולפטים מתכתיים. תרמוכימיה היא חקר החום בתגובות כימיות. מחקר זה היה הבסיס לתזת הדוקטורט שלו.

בטולוז המשיך לחקור תרכובות של גופרית, כלוריד, כרומט ונחושת. חקר גם תחמוצות חנקן וחומצה ניטרוסודיסולפונית ומלחותיה. בנוסף חקר מקדמי החלוקה (מדד למסיסות תרכובות בממסים שונים) וספקטרום הבליעה (איך חומרים בולעים אור).

הוא תרם רבות לשימוש התעשייתי של ההידרוגנציה. הידרוגנציה היא הוספת מימן למולקולה. ב-1897 גילה כי כמות קטנה של ניקל יכולה לשמש כזרז. זרז הוא חומר שמאיץ תגובה כימית בלי להיעצר בסוף. גילוי זה אפשר לסיפוח מימן לתרכובות פחמן שאינן רוויות.

עמדתו המדעית מתמצתת ב'תגובת סבטייה' ובספרו La Catalyse en Chimie Orgarnique משנת 1913. פרס נובל לוהק לעבודתו על שיטת ההידרוגנציה.

פול סבטייה נולד ב-1854 ונפטר ב-1941. הוא היה כימאי צרפתי. בשנת 1912 קיבל פרס נובל בכימיה יחד עם ויקטור גריניאר.

כאשר היה בן 18 התקבל לשתי בתי ספר חשובים. הוא בחר ללמוד באקול נורמל סופרייר. סיים את לימודיו ב-1877.

הוא לימד הרבה שנים באוניברסיטת טולוז. ב-1905 הפך להיות דיקן, כלומר ראש הפקולטה.

הוא חקר חומרים עם גופרית, נחושת וכלור. גם חקר גזים של חנקן.

סבטייה גילה ב-1897 דבר חשוב: ניקל קטן יכול לשמש כזרז. זרז זה עוזר לכימיה לקרות מהר יותר. ההמצאה עוזרת להוספת מימן לחומרים. הוספת מימן נקראת הידרוגנציה.

הוא מוכר גם בזכות "תגובת סבטייה" וספר שפרסם ב-1913.