פול רנו

פול רנו (1878, 1966) היה מדינאי צרפתי. הוא שימש כראש הממשלה האחרון של הרפובליקה הצרפתית השלישית לפני הכיבוש הגרמני ועליית מרשל פטן לשלטון בממשלת וישי.

נולד ב-1878 בפרובנס ולמד משפטים בסורבון. ב-1919 נבחר לפרלמנט ונשא תפקידים שוב בשנות ה-20 וה-30. בתחילה נחשב לשמרן, ובהמשך זוהה עם מפלגה ימנית-מרכזית. בשנות ה-30 הפך תקיף יותר מול גרמניה ותמך בברית הדוקה עם בריטניה ובהידוק היחסים עם ברית המועצות. רנו הזהיר מוקדם מפני סכנת היטלר.

הוא תמך ברעיון של שארל דה גול להקים דיוויזיות שריון, יחידות צבא עם טנקים ניידים. רנו התנגד לדוקטרינה הסטטית של קו מאז'ינו, קו ביצורים קבוע לאורך הגבול, וטען שיש צורך בכוח נייד.

ב-1938 נכנס שוב לממשלה כשר המשפטים, ובנובמבר מונה לשר האוצר. במקום לשמר רפורמות מהחזית העממית, שינה רפורמות כדי לחזק את הכלכלה בזמן שנגמרה המתיחות האירופית. פחתת ערך הפרנק (פיחות) הייתה חלק ממדיניותו.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נפלה ממשלת דאלאדיה ב-19 במרץ 1940, ושני ימים לאחר מכן מונה רנו לראש ממשלה.

ממשלתו הייתה חלשה ומורכבת מתמיכה מפלגים שונים. ב-28 במרץ טס ללונדון וחתם על הסכם עם בריטניה שלא לחתום על שלום נפרד עם גרמניה. רנו רצה להכריע את המלחמה ולא להסתפק במלחמת שחיקה.

ב-10 במאי 1940 פתחה גרמניה במתקפה. הצבא הצרפתי נשען על הגנה נייחת, וכשהקו נפרץ דרך יער הארדנים, הצבא קרס. רנו הבין מהר את חומרת המצב. ב-15 במאי הודיע לצ'רצ'יל שגרמניה מתקדמת וכי צרפת עלולה להפסיד.

ב-17 במאי פיטר רנו את הגנרל גמלאן ומינה במקומו את ויגן. הוא גם קרא לפטן, מרשל ומצביא מוערך מהמלחמה הקודמת. שני המהלכים האלו הובילו לשינוי מדיני ולחלישה של המדיניות הלוחמנית שהוביל רנו.

המתקפה של ויגן ב-22 במאי נכשלה. עד סוף מאי הלחצים לכניעה גברו. אחרי פינוי הכוחות הבריטיים מדנקרק, המצב הפך קשה. רנו לא עמד בלחץ והתפטר; הנשיא לברן מינה את פטן להרכיב ממשלה. ב-22 ביוני נחתם הסכם ההפסקת אש עם גרמניה. ב-28 ביוני רנו נפצע בתאונת דרכים שבה נהרגה בת זוגו. לאחר מכן עצרה אותו ממשלת וישי בהוראת פטן.

רנו היה אמור להיות בין הנאשמים במשפט ריום, אך שמו הוסר. באוקטובר 1942 הוסגר לגרמנים, ושוחרר רק ב-7 במאי 1945. אחרי המלחמה חזר לפוליטיקה; ב-1946 נבחר לפרלמנט ושימש בתפקידים ממשלתיים. ניסה להרכיב ממשלה ב-1952, 1953 אך נכשל.

רנו תמך ברעיונות לאיחוד אירופה וסייע בניסוח חוקת הרפובליקה החמישית. ב-1962 התנגד לשינוי של דה גול לשיטת בחירות ישירות, והפסיד בבחירות. בעקבות ההפסד פרש מהפוליטיקה. באופן אישי נשא לאישה בשנת 1949 והוליד שלושה ילדים נוספים. נפטר בשנת 1966.

פול רנו (1878, 1966) היה ראש ממשלת צרפת לפני שהגרמנים כבשו אותה.

נולד בפרובנס ולמד משפטים. ב-1919 נכנס לפרלמנט. בשנות ה-30 הזהיר מפני היטלר. הוא תמך ברעיון של דה גול לבנות יחידות טנקים ניידים. טנק הוא רכב קרבי משוריין.

ב-1938 היה שר המשפטים ובנובמבר נשא בתפקיד שר האוצר. הוא ניסה לחזק את הכלכלה כשאירופה התכוננה למלחמה.

במרץ 1940 מונה לראש ממשלה. ב-28 במרץ חתם עם בריטניה על הסכמה לא לחתום על שלום נפרד עם גרמניה.

ב-10 במאי 1940 גרמניה פתחה במתקפה מהירה שנקראת "בליצקריג", קרב מהיר עם טנקים ומטוסים. הצבא הצרפתי נשען על קו מאז'ינו, קו ביצורים קבוע. כשהקו נפרץ דרך יער הארדנים, הצבא קרס.

רנו החליף מפקדים וקרא למרשל פטן, מצביא ותיק. המהלכים האלה שינו את מדיניות המלחמה. אחרי דנקרק וחודשים קשים, רנו התפטר. ב-22 ביוני הוחתם הסכם שביתת נשק עם גרמניה. ב-28 ביוני הוא נפצע בתאונה, ובת זוגו נהרגה.

רנו הושם במאסר על ידי הגרמנים עד 1945. אחרי המלחמה חזר לפוליטיקה ונבחר לפרלמנט ב-1946. ניסה להרכיב ממשלה בשנות ה-50 ולא הצליח. ב-1962 הפסיד בבחירות ופרש. נשא אישה ב-1949 והיו לו ילדים נוספים. נפטר ב-1966.