פוליטיקה של רוסיה

הפוליטיקה של רוסיה מבוססת על רפובליקה פדרלית נשיאותית. לפי החוקה, הנשיא הוא ראש המדינה. הנשיא ממנה את הממשלה (ראש הממשלה והשרים) עם אישור הפרלמנט. הכוח המחוקק נתון לפרלמנט הרוסי, האספה הפדרלית, שמורכב משני בתי־נבחרים: הבית העליון, מועצת הפדרציה, והבית התחתון, הדומה.

ברית המועצות הוקמה רשמית ב-1922. היא כללה רפובליקות גדולות כמו רוסיה, אוקראינה ובלארוס. לפי החוקה לכל רפובליקה ניתנו סמלים וחוקות משלה, אולם בפועל רוב הכוח היה מרוכז בשלטון המרכזי במוסקבה.

בסוף שנות ה־80, הרפורמות של מיכאיל גורבצ'וב (גלאסנוסט, מדיניות שקיפות) אפשרו בחירות חופשיות יותר והגברת הדרישה לעצמאות הרפובליקות. באותה תקופה בוריס ילצין קידם עצמאות רוסיה. לאחר ניסיון ההפיכה של אוגוסט 1991 ירדה השפעת השלטון המרכזי, וב-8, 12 בדצמבר 1991 וימים שאחריהם הוביל המהלך לפירוק ברית המועצות.

ב-1991 נבחר ילצין לנשיאות רוסיה. בזמן ההשתלטות על השלטון הוא דחף רפורמות כלכליות מהירות ששינו את המחירים והבעלות. רפורמות אלה גררו קונפליקטים פוליטיים וכלכליים רבים, ושביתות ומהומות באזורי תעשייה. המשבר הכלכלי של 1998 (משבר הרובל) החריף את הבעיות והחליש את היציבות הפוליטית.

ניסיון ליצור משטר יציב הוביל למשברים מול הפרלמנט, שהגיעו לשיא בספטמבר, אוקטובר 1993. חילוקי דעות על חלוקת הכוח בין הנשיא לפרלמנט הובילו לעימות חריף. לבסוף אושרה ב-דצמבר 1993 חוקה חדשה שקבעה את חלוקת הכוחות בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת.

ולדימיר פוטין היה לראש ממשלה ואז לנשיא ב-2000. מאז החל לרכז סמכויות בממשלה המרכזית, להגביר פיקוח על התקשורת ולצמצם את מרחב הפעולה של אופוזיציה. בשנות ה־2000 הוחלפו חוקים ורפורמות כלכליות שונות, ובמקביל חלה הידלדלות של תחרות פוליטית חופשית. ארגוני זכויות אדם בין־לאומיים דירגו את רוסיה כ"לא חופשית" מאז 2005.

המשטר בארץ מאורגן לעיתים סביב קבוצות קרובות לנשיאות ולגורמי ביטחון. בתקופות שונות התפתחו חילוקי דעות ופילוגים בתוך האליטה סביב כלכלנים, משפטנים ונציגי שירותי הביטחון.

טענות על פגיעה במתנגדים ולחצים פוליטיים עלו במהלך השנים. בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע באשר למעצרים של אלכסיי נבלני שהם לא חוקיים, ודיווחים על ניסיונות הרעלה של נבלני אומתו על ידי רופאים בגרמניה.

מאז תחילת מלחמת אוקראינה, רוסיה חלה הידוק נוסף של הבקרה הממשלתית. חוקי עונשין נגד דיווחים לא תומכי צבא וקביעת מעמד "סוכן זר" לאנשי ציבור ועיתונאים הגבירו את ההגבלות על חופש הביטוי.

חוקת הפדרציה הרוסית אומצה במשאל עם ב-12 בדצמבר 1993. היא הכריזה על רוסיה כמדינה דמוקרטית, פדרטיבית ומבוססת חוק. החוקה הקימה משטר נשיאותי חזק שבו הנשיא ממלא תפקיד מרכזי.

הנשיא מכתיב קווים מנחים למדיניות הפנים והחוץ. רבות מהפעולות המבצעיות נעשות בצווים נשיאותיים, שלרוב עומדים במעמד חוקי. הנשיא ממנה את ראש הממשלה, אך מינוי זה דורש את אישור הדומה. הנשיא גם יכול לפזר את הבית התחתון בתנאים מסוימים.

הממשלה היא הזרוע המבצעת של המדינה. היא כוללת את ראש הממשלה והשרים. מאז 1993 הממשלה פעלה כמוסד מרכזי ונוצרה מולדתה במה שנשאר ממועצת השרים הסובייטית.

ראש הממשלה הוא התפקיד השני בחשיבותו ברוסיה. הוא ממונה על ידי הנשיא בהסכמת הדומה. כיום כיהן בתפקיד מיכאיל מישוסטין מאז ינואר 2020.

לעתים כוח בלתי־פורמלי נוצר סביב מינוים נשיאותיים, סגל הקרמלין וגופים ביטחוניים. סגל הקרמלין (האדמיניסטרציה הנשיאותית) מסייע לארגון עבודת הנשיא.

גוף ייעוץ לנשיא בנושאי ביטחון לאומי. יו"ר המועצה הוא הנשיא, והמזכיר מנהל את העבודה היומיומית.

הפרלמנט, האספה הפדרלית, הוא דו־ביתי. מועצת הפדרציה (הבית העליון) מונה כ־170 נציגים. הדומה (הבית התחתון) מורכבת מ-450 נציגים, הנבחרים בבחירות ישירות. שני הבתים מחוקקים חוקים, אך יש סמכויות ייחודיות לכל בית.

מפלגת השלטון המרכזית היא "רוסיה המאוחדת". המפלגה מחזיקה ברוב המושבים ומקושרת לשלטון. מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר היא המפלגה הקומוניסטית. קיימות גם מפלגות כמו יבלוקו (ליברלית), רוסיה הוגנת והליברל־דמוקרטים.

נערכו בחירות לנשיאות ולפרלמנט מאז 1991. הביקורת על הוגנותן ועל חופש התקשורת עלתה לעתים קרובות. ב-2012, 2018 חל שינוי בחוקי הכהונה, ודיונים על תיקונים לחוקה נמשכים.

מערכת המשפט כוללת את בית המשפט העליון ובית המשפט החוקתי. בית המשפט החוקתי רשאי לבטל חוקים שנגדים לחוקה. שופטים ממונים על ידי הנשיא באישור מועצת הפדרציה.

לאחר פירוק ברית המועצות קידשה רוסיה לנסות לשמור השפעה על המדינות השכנות. מדיניות החוץ השתנתה עם השנים, והיא כוללת יחסים מורכבים עם מדינות כמו ארצות הברית וישראל. רוסיה שומרת על בסיסים צבאיים והשפעה במרחב המדינות לשעבר של ברית המועצות.

רוסיה מנהלת מדינה לפי חוקה. חוקה היא החוק החשוב של המדינה. רוסיה היא רפובליקה פדרלית נשיאותית. הנשיא הוא ראש המדינה. הנשיא ממנה את ראש הממשלה והשרים.

עד 1991 הייתה ברית המועצות. זו הייתה מדינה גדולה שבה גם רוסיה הייתה חלק. בסוף שנות ה־80 הוחלט לשנות דברים. הרפורמות איפשרו בחירות חופשיות יותר.

בשנים 1991, 1993 רוסיה קיבלה יותר עצמאות. בוריס ילצין נבחר לנשיא. היו מחלוקות על כמות הכוח של הנשיא מול הפרלמנט. ב־1993 אומצה חוקה חדשה שקבעה חוקים ברורים.

ב־2000 ולדימיר פוטין הפך לנשיא. מאז הוא ריכז כוח והמשל בידי מרכז השלטון. התקשורת והחוקים שונו. ארגוני זכויות אדם אמרו שלחופש הביטוי ירד.

יהיו מקרים בהם מתנגדי השלטון הוגבלו. לדוגמה, פעילים נאבקו ונאמר שהיו ניסיונות לפגוע בהם. רופאים בגרמניה קבעו שאחד המנהיגים האופוזיציוניים הורעל בחומר מסוכן.

מאז תחילת המלחמה באוקראינה, החוקים נגד דיווחים לא תומכי הצבא החמירו. אנשים מסוימים הוצאו תחת תווית "סוכן זר". זאת אומרת שאומרים שהם מקבלים כסף ממחוץ למדינה.

החוקה שאושרה ב־1993 קבעה שרוסיה היא מדינה דמוקרטית ופדרטיבית. היא חילקה כוח בין הנשיא, הפרלמנט והביגרויות המשפטיות.

הממשלה מנהלת את העבודה היומיומית של המדינה. ראש הממשלה הוא התפקיד השני בחשיבות. הנשיא ממנה את ראש הממשלה אחרי אישור הפרלמנט.

הפרלמנט נקרא האספה הפדרלית. יש לו שני בתים: מועצת הפדרציה (הבית העליון) והדומה (הבית התחתון). בדומה יש 450 נציגים, ובמועצת הפדרציה כ־170 נציגים.

המפלגה הגדולה ביותר היא רוסיה המאוחדת. המפלגה הקומוניסטית היא האופוזיציה הגדולה. יש גם מפלגות קטנות כמו יבלוקו ורוסיה הוגנת.

רוסים בוחרים נשיא ופרלמנט בבחירות. היו דיונים רבים על הוגנות הבחירות ועל חופש התקשורת.

יש בתי משפט שחוקרים סכסוכים וחוקיות. בית המשפט החוקתי יכול לבטל חוקים שסותרים את החוקה.

רוסיה מתנהלת עם מדינות רבות בעולם. אחרי פירוק ברית המועצות ניסתה לשמור על קשרים והשפעה בקרבתה. היחסים עם מדינות אחרות משתנים מעת לעת.

זהו מבט כללי על איך רוסיה מנוהלת ומה קרה לה מאז סוף ברית המועצות.