ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה הנאצית לפולין ללא הכרזת מלחמה. התואנה היתה התקפת-מזימה על תחנת רדיו בגלייביץ, שבוצעה בידי יחידות ה-SS. ב-17 בספטמבר פלשה גם ברית המועצות לפי נספח סודי בהסכם ריבנטרופ, מולוטוב. האידאולוגיה הנאצית של "לבנסראום" (מרחב מחיה, רעיון לכיבוש שטחים במזרח) והאמונה בנחיתותם של עמי המזרח עמדו ברקע הפשעים שנעשו בפולין.
הצבא הפולני נלחם, אך היה מודרני פחות. הגרמנים השתמשו בטקטיקה של "בליצקריג" (מלחמת ברק, התקדמות מהירה של טנקים ותמיכה אווירית). בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה, אך לא הצליחו לעצור את המתקפה. ורשה הותקפה והייתה במצור ב-14 בספטמבר; בתוך שבועות רבים מהכוחות הפולניים הושמדו או הושבו. ב-17 בספטמבר נכנסו חיילים סובייטיים ממזרח, וקווי חלוקה נקבעו; ביום למחרת נפגשו הכוחות הגרמניים והסובייטיים בברסט ליטובסק. ורשה הופצצה באוויר ב-27 בספטמבר, וההתנגדות הפולנית המאורגנת קרסה במהרה. הממשלה ברחה אל רומניה, וחלקים מהחיילים הצליחו להגיע למערב.
ב-אוקטובר 1939 הוציא היטלר צווים שסיפחו חלקים נרחבים ממערב פולין לגרמניה, כולל את המסדרון הפולני ודנציג. שטחים אלה כללו כ-94,000 קמ"ר וכ־10 מיליון תושבים. ברית המועצות סיפחה את השטחים ממזרח לקו הנהרות שנקבע, שטח של כ-201,000 קמ"ר עם כ־13.5 מיליון תושבים; באזורים אלה חיו פולנים, אוקראינים, בלארוסים ויהודים.
חבל ארץ גדול במרכז פולין נותר מחוץ לסיפוח וקיבל את הכינוי "ממשל כללי" (בהמונח הגרמני: Gubernatorat), בירתו קרקוב. ב-26 באוקטובר 1939 מונה הנס פרנק למושל. תחת שלטונו הוכנסו יהודים לגטאות (אזורים סגורים שבהם רוכזו יהודים), רבים נשלחו לעבודות כפייה, ותושבים פולנים נרדפו והוצאו להורג. כוחות הנאצים פגעו באינטלקטואלים ובמנהיגים הפולנים.
הנאצים שאפו לגרש פולנים ולהביא מתיישבים גרמנים. הושמו הגבלות על חינוך ותרבות, ואוניברסיטאות נסגרו. מאות אלפי פולנים גורשו לעבודות כפייה בגרמניה. תנאי המחיה והרפואה היו מזעזעים, והובילו לתמותה רחבה. כשלושה מיליון פולנים שאינם יהודים נספו כתוצאה מהכיבוש הגרמני.
רדיפת היהודים החלה מיד לאחר הכיבוש. בתחילה נלקח רכושם ודחיסו אותם לגטאות, ושלטון הכיבוש קבע מועצות יהודיות (יודנראט, מועצת נציגים יהודית שנאלצה לפעול תחת הנאצים). לאחר 1941 החלו פעולות חיסול המוניות גם בירי על ידי יחידות האיינזצגרופן (יחידות חיסול ניידות). בוועידת ואנזה ב-1942 תואר רעיון ה"פתרון הסופי". כבר מחורף 1941 החלו המתות בגז בחלק מהמקומות, והוקמו שישה מחנות השמדה בולטים: אושוויץ, בלזץ, חלמנו, מאידנק, סוביבור וטרבלינקה. מתוך כשלושה מיליון יהודים בפולין לפני המלחמה שרדו בסופה כ-380,000. מתוכם כ-55,000 נשארו בפולין לאחר המלחמה; רבים אחרים מצאו מקלט במזרח או ההצטרפו לצבאות.
נושא מעורבות אזרחים פולנים במעשי אלימות נגד יהודים שנוי במחלוקת ומתועד היטב. אנטישמיות לפני המלחמה והיחסים המקומיים השפיעו על ההתנהגות בזמן הכיבוש. היו גם הרבה פולנים שסיכנו את חייהם להציל יהודים. בשנת 1942 הוקם ארגון הסיוע זגוטה שסייע ליהודים; ב-1943 כ-2,500 ילדים יהודים היו תחת השגחתו בוורשה. בחלק מהמקרים סייעו תנועות המחתרת הפולניות והענישו משתפי פעולה; אך גם היו מקרי הסגרה וטבח, כמו בעיירה ידוובנה ב-1941.
בעקבות הדיון הציבורי והפוליטי על תפקיד פולנים במלחמה, ב-2018 אישר הסנאט הפולני חוק שאוסר ביטויים כמו "מחנות ההשמדה הפולניים" והאשים כי הוא נועד להגן על שם פולין. החוק העורר מחלוקת בינלאומית וזימן תגובות ממדינות אחרות. החוק אושר ונחתם, ועונש על עבירה יכול להגיע עד שלוש שנות מאסר.
הממשלה הפולנית עברה לפריז ואז ללונדון. ולדיסלב רצקייביץ' היה נשיא הממשלה הגולה, ולצדו שימש הגנרל ולדיסלב שיקורסקי ראש הממשלה. חיילים פולנים רבים המשיכו להילחם לצד בעלות הברית. לאחר גילוי קברי-האונים בקאטין ב-1943, הקשרים בין הממשלה הגולה לברית המועצות נותקו; סטלין קידם ממשלה קומוניסטית חלופית וצבא קומוניסטי בפיקוד ברלינג.
התנגדות מזוינת נוצרה מיידית. ארמייה קריובה ("צבא מולדת") ואחר כך ארמייה לודובה ("צבא העם") היו זרועות המחתרת העיקריות. הארמייה קריובה מנתה כ-200,000 איש; ארמייה לודובה כ-35,000. מרד גטו ורשה באפריל 1943 היה מאבק יהודי נואש וגבורה. ביולי, ספטמבר 1944 פרץ מרד ורשה (מבצע סופה), בפקודתו של תדיאוש בור-קומורובסקי. הלוחמים נלחמו 63 יום ונכנעו. העיר הושמדה וחלק גדול מאזרחיה נרצח או גורש. ב-19 בינואר 1945 הכריזה הארמייה קריובה על התפרקותה; הצבא האדום כבש את פולין עד ינואר 1945.
הנס פרנק נתפס ב-1945 ושפטו במשפטי נירנברג. הוא נמצא אשם והוצא להורג ב-1 באוקטובר 1946. גבולות פולין שונו בוועידות בעלות הברית: ברית המועצות שמרה על השטחים המזרחיים, ופולין קיבלה שטחים מערביים של גרמניה עד קו האודר, נייסה. רבים מהגרמנים גורשו מערבה, והאזור אוכלס בפולנים מן המזרח. הממשל בפולין הפך לקומוניסטי; הממשלה הגולה איבדה את הכרת בעלות הברית. מאבק גרילה נגד הכיבוש הרוסי נמשך עד אמצע שנות ה‑40, ובמקומות מסוימים עד האמצע שנות ה‑50. עד 1947 הקומוניסטים קבעו שליטה מלאה, ופולין נהפכה לרפובליקה עממית קומוניסטית.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין. ב-17 בספטמבר נכנסה גם ברית המועצות. ההתקפות קרו ללא הודעה מוקדמת.
הגרמנים השתמשו בטקטיקה מהירה בשם "בליצקריג" (התקפה מהירה של טנקים ומטוסים). הצבא הפולני נלחם, אבל הפסיד מהר. ורשה הותקפה וההממשלה ברחה. הבריטים והצרפתים הכריזו מלחמה, אך עזרו מעט.
הנאצים סיפחו חלקים במערב פולין. ברית המועצות סיפחה חלקים במזרח. אזורים אלה גרמו להחלפת תושבים ולפגיעה רבה באנשים.
מרכז פולין נשאר תחת שליטה גרמנית בשם "ממשל כללי". הנס פרנק היה המושל. יהודים הוכנסו לגטאות (אזורים סגורים), ופולנים רבים נשלחו לעבודות כפייה.
הגרמנים רדפו והרגו מיליוני יהודים בפעולות שונות. היו אנשי יהודים שנאלצו להקים "מועצות" (יודנראט, מועצת נציגים) כדי לנסות לעזור לאנשים. הוקמו שישה מחנות השמדה גדולים, ביניהם אושוויץ וטרבלינקה. לפני המלחמה חיו בפולין כשלושה מיליון יהודים. בסוף המלחמה שרדו כ-380,000.
היו תנועות התנגדות פולניות רבות. ארמייה קריובה נלחמה נגד הכובשים. יהודים גם נלחמו, למשל במרד גטו ורשה באפריל 1943. ב-1 באוגוסט 1944 פרץ מרד ורשה. הלוחמים נלחמו חודשיים קשים, העיר נהרסה, והרבים נהרגו.
בסוף המלחמה שונו הגבולות. ברית המועצות שמרה על חלקים במזרח, ופולין קיבלה חלקים מגרמניה במערב. הממשל בפולין הפך לקומוניסטי. הנס פרנק נתפס, נשפט והוצא להורג בשנת 1946.
תגובות גולשים