פוליסטירן הוא פולימר (חומר גדול העשוי יחידות חוזרות) שנוצר מהמונומר סטירן (יחידת בנייה שמופקת מנפט). בטמפרטורת החדר הוא מוצק ותרמופלסטי, כלומר מתרכך בחום וניתן לעיצוב.
החומר התגלה לראשונה ב-1839 על ידי אדוארד סימון. בהמשך המאה ה-19 הבינו כימאים שהסטירן עובר תגובה שמייצרת מולקולות גדולות יותר. רק בתחילת המאה ה-20 החלו לייצר פוליסטירן בתעשייה, ובשנות ה-30 הופק גם פוליסטירן מוקצף (המאופיין בכדוריות קטנות).
פוליסטירן מוצק נקי הוא פלסטיק קשה, חסר צבע, שניתן להזריק לתבניות עם פרטים עדינים. הוא שקוף או צבעוני, זול וקל לייצור, ולכן משמש לדגמי הרכבה, סכו"ם חד־פעמי, מארזים לכלי תקליטורים ומוצרים שדורשים קשיחות ומראה חלק. לעומת פלסטיק ABS גמיש יותר, לפוליסטירן גמישות ועמידות נמוכות יותר.
פוליסטירן מוקצף, שנקרא גם קלקר, הוא חומר קל מאוד וכולל כ-98% אוויר. לכן לוחות ממנו משמשים לבידוד תרמי ולשמירה על קור במיכלים.
קצף פוליסטירן מיוצר בעזרת חומרים מנפחים, כמו פנטאן, או לעתים חומרים פלאוריים בעלי פוטנציאל התחממות עולמית גבוה. החומר לא נמס בקלות ומתפרק לאיטו; לוקח לו מאות שנים להתכלה והוא עמיד לחמצון. קלקר קל להיסחף ברוח ולצוף על המים, ובעלי חיים עלולים לבלוע אותו בטעות.
בשנת 2015 הראו חוקרים שזחלי תולעת הקמח יכולים לאכול ולפירק פוליסטירן. המחקר מצא שתולעים וחיידקים במעיהם מפרקים את החומר. בקצב המדוד, 100 תולעים פירקו כ-34, 39 מיליגרם ביום.
בישראל השם המקובל לפוליסטירן מוקצף הוא "קלקר". השם קשור לחברת "קל-קר עין כרמל", שהתחילה לייצר מוצרי קלקר בשנות ה-60. גם מפעלים נוספים, כמו "פוליביד", ייצרו קלקר בארץ. מוצרי קלקר נמצאים בשימוש בבנייה, בתעשייה, בחקלאות ובאריזות מזון.
פוליסטירן (פלסטיק שנוצר מיחידות שמתחברות, פולימר) הוא פלסטיק שמתחיל מהמולקולה סטירן (נוזל שמופק מנפט). הפוליסטירן קשה בטמפרטורת החדר. הוא יכול להיות שקוף או בצבעים.
החומר התגלה לפני הרבה שנים, באמצע המאה ה-19. רק מאוחר יותר התחילו לייצר אותו במפעלים.
פוליסטירן מוקצף נקרא גם קלקר (קצף קל מאוד). הקלקר מכיל כ-98% אוויר. לכן הוא קל מאוד ועמיד לחום. משתמשים בו לבידוד קירות ולשמירה על קור במקררים ובמיכלים. גם עושים ממנו קערות וצלחות חד־פעמיות.
קלקר נשאר בסביבה זמן מאוד רב. בעלי חיים עלולים לבלוע אותו בטעות. הקלקר יכול לצוף במים ולהיסחף ברוח.
מדענים גילו ב-2015 שתולעי קמח יכולות לאכול קלקר. החיידקים במעיהם עוזרים לפרק את החומר.
בישראל קוראים לפוליסטירן המוקצף "קלקר". השם הגיע ממפעל בשם "קל-קר עין כרמל". הקלקר מיוצר ומשתמשים בו בבנייה ובאריזות מזון.
תגובות גולשים