פוסט-פאנק (Punk)

פוסט-פאנק (באנגלית: Post-punk; נקרא במקור "ניו מיוזיק" - New musick) הוא ז'אנר מוזיקלי שצמח מהפאנק והעמיק אותו. זה קרה בתחילת שנות ה-80, אחרי שגל הפאנק פרץ בסוף שנות ה-70.

הפאנק של שנות ה-70 התאפיין בליריקה זועמת ובשירים רוק מהירים ופשוטים. עם הזמן הופיעו להקות שחיפשו קולות חדשים. הן עשו את המוזיקה יותר אקספרימנטלית והעשירו את הטקסטים. הפוסט-פאנק קיבל הופעה קודרת יותר והשפעות מאמנות וקולנוע, וגם מז'אנרים כמו דאב וקראוטרוק.

להקות מייצגות כוללות ג'וי דיוויז'ן, באוהאוס, סוזי והבנשיז, הקיור ו-U2. חלק מהלהקות האלה הפכו לחלוצות של סגנונות אחרים, למשל הרוק הגותי, או התקרבו למיינסטרים כמו U2.

בשנות ה-2000 חזר הרגש הפוסט-פאנקי בסצנת האינדי. להקות כמו פרנץ פרדיננד, אינטרפול והסטרוקס שאבו הרבה מהשפה הזו.

בישראל פעלה סצנה פעילה, בעיקר בחיפה ובתל אביב. מוזיקאים ומעריצים נפגשו במועדון הפינגוין. להקות בריטיות הופיעו בתל אביב, וללהקות ישראליות היו ניסיונות להצליח בבלגיה ובאנגליה.

פוסט-פאנק הוא סוג של מוזיקה שהגיע אחרי הפאנק. ("ניו מיוזיק" היה השם המקורי.) זה התפתח בתחילת שנות ה-80.

הפאנק בשנות ה-70 היה מהיר וכועס. כמה להקות רצו לשמוע משהו שונה. הן עשו מוזיקה יותר מוזרה ואמנותית. הם גם דיברו על רגשות אישיים. הפוסט-פאנק נשמע לעיתים עצוב ועמוק. הוא השפיע על סגנונות אחרים.

דוגמאות של להקות חשובות: ג'וי דיוויז'ן, הקיור ו-U2. (להקה = קבוצת מוזיקאים.)

בישראל היו סצנות בעיר כמו חיפה ותל אביב. אנשים ונגנים נפגשו במועדון הפינגוין. להקות זרות הופיעו בתל אביב. להקות ישראליות ניסו גם להצליח בחו"ל.