פושע או עבריין הוא אדם שעיקר פרנסתו או פעולותיו מבוססות על פשיעה. פשיעה יכולה להיות עסק של סמים או זנות, או התנהגות חוזרת של עבירות. יש גם מי שמכנים פושע אדם שהורשע בעבירה אחת בלבד, אפילו אם היא אנקדוטית; לדוגמה גנבה חד־פעמית של נער או הרשעה בעבירה על החוק שנחשבת ל"אונס סטטוטורי" (יחסי מין עם אדם צעיר מתחת לגיל ההסכמה).
בדין הישראלי העבירות מתחלקות לשלושה סוגים על פי העונשים המרביים: חטא, עד חצי שנת מאסר; עוון, עד שלוש שנות מאסר; ופשע, מעל שלוש שנות מאסר. מכיוון כך, לא כל הפרה של החוק נחשבת לפשע. עבירות קלות, כמו חנייה במקום אסור, בדרך כלל אינן מצביעות על היותו של אדם "פושע".
ענישה היא הדרך שבה חברה או מערכת משפטית מטפלות בעבירות. המטרה היא להרתיע את האדם שלא יחזור על מעשיו ולעודד אחרים לא לעבור על החוק. ענישה יכולה גם לשמש להפריד פושעים מהחברה או לשקול טיפול חינוכי.
אנשים שעוברים על החוק ממניעים אידאולוגיים, למשל מתנקשים או טרוריסטים, נשפטים כרגיל. תומכיהם לעתים אינם רואים בהם פושעים, אלא אנשים הנלחמים למטרה שהם רואים כנעלה.
בתנ"ך ובספרות חז"ל המושג פשיעה מקבל משמעויות שונות. במשפט העברי "פשיעה" משתמשים גם לתאר רשלנות בתחום הנזיקין, כלומר כשלון בשמירה על חפצים או על ביטחון הזולת, שיכול לגרום לחייב בתשלום פיצויים. הגמרא מתארת ביטויים כמו "פושעי ישראל בגופן" כדי להתייחס למי שלא נהג במצוות מסוימות, למשל אדם שלא הניח תפילין. יש גם לימוד שאומר שוויתור וסלחנות לאחרים יכולים להשפיע גם על סלחנות ה' כלפי האדם.
פושע הוא מישהו שעושה עבירות. עבירה היא משהו שעובר על החוק.
יש אנשים שהפרנסה שלהם מגיעה מפשיעה. ויש מי שעושה פשעים שוב ושוב.
בחוק בישראל יש שלושה סוגי עבירות. חטא, עד חצי שנה מאסר. עוון, עד שלוש שנים. פשע, מעל שלוש שנים. זאת אומרת שלא כל פרה של החוק היא פשע.
ענישה היא מה שהחברה או בית המשפט עושים לאדם שעשה עבירה. המטרה היא להרתיע אותו ולאפשר לאחרים ללמוד מהדבר.
גם מי שעשה פשע מסיבות אידאולוגיות נשפט. לפעמים חברים של אותו אדם רואים בו גיבור.
בתנ"ך ובספרות חז"ל המילה פשיעה לפעמים פירושה רשלנות. רשלנות היא כשמישהו לא שמר טוב על משהו וגרם נזק. כשהאדם גרם נזק, הוא חייב לפצות את המי שנפגע.
יש דוגמאות בגמרא על מי שלא הניח תפילין. תפילין הן קופסאות קטנות עם פסוקים שהגברים נוהגים להניח בתפילה.
תגובות גולשים