פיגמליון (מחזה)

פיגמליון (Pygmalion) הוא מחזה של ג'ורג' ברנרד שו, שנכתב ב-1912, 1913. ההצגה הוקראה לראשונה בגרמנית בוינה ב-1913, ואנגלית ב-לונדון ב-1914.

הסיפור שואב השראה מהמיתוס של פיגמליון ומספר על פרופ' הנרי היגינס, בלשן ומומחה לפונטיקה. פונטיקה היא תורת ההיגוי, המדע שעוסק בצלילים ובאופן שבו אנשים מדברים. היגינס מתערב עם קולונל פיקרינג, גם הוא בלשן, כי יצליח להפוך את אלייזה דוליטל, מוכרת פרחים מדלת העם, ל"ליידי" עם הגייה ונימוסים נכונים.

התהליך קשה ומלא אתגרים, ולעתים מצחיק. אלייזה לומדת לדבר בביטחון, אך לא תמיד מבינה את כללי השיחה והקודים החברתיים של המעמד הגבוה. ההצלחה הטכנית של היגינס נראית כשהוא מזמין אותה לנשף ושם כולם משוכנעים שהיא אצולה.

הקונפליקט המרכזי נובע מכך שהמשימה של היגינס עסקה בעיקר בעיצוב חיצוני. הוא לא בדק מה קורה בנפשה של אלייזה. עם הזמן נולדת משיכה רגשית בין השניים, אך הם מתקשים להודות בה. אלייזה דורשת עצמאות והופכת מפסל שאופיין שונה לאישה בעלת קול ודעה.

שו משתמש במחזה כדי להראות שדיבור, נימוסים ומראה הם כלי שעוזר למצב חברתי. אך הוא גם מדגיש שכלים אלה אינם מהות האדם. היגינס מעניק לאלייזה אמון שמאפשר לה להאמין בעצמה. מהר מאוד המונח "אפקט פיגמליון" הופך לתיאור לשינוי שבא בעקבות אמונה של מורה בתלמיד.

הסיום עורר דיון. בשו האפילוג מסביר שלשניהם הייתה כמיהה, אך היא לא הפכה לחיי נישואים כפי שבמקור המיתולוגי. המחזה עובד למחזמר "גבירתי הנאווה", ולכמה סרטים. גם בארץ הוצג המחזה במספר הפקות בולטות.

פיגמליון הוא מחזה של ג'ורג' ברנרד שו. נכתב בתחילת המאה ה-20.

הגיבור הוא פרופ' הנרי היגינס. הוא למד פונטיקה. פונטיקה היא מדע של איך מדברים.

הוא לוקח תחתיו את אלייזה דוליטל. אלייזה מוכרת פרחים ויש לה דיבור מן העם. היגינס מלמד אותה לדבר נכון ולהתנהג יפה. כולם נדהמים כשהיא מצליחה להתנהג כמו גברת.

אבל הבעיה היא שלימוד חיצוני לא תמיד פותר דברים פנימיים. אלייזה רוצה לדעת מי היא באמת. היא מתמרדת ומבקשת להיות עצמאית.

בסוף יש מתח בין אלייזה להיגינס. אלייזה מחליטה להינשא לאריסטוקרט צעיר. המחזה נתן גם את השם "אפקט פיגמליון" לתופעה שבה אמונה של מורה מעודדת תלמידים להצליח.