הגייה של שפה היא האופן שבו מדברים אותה דובריה. היא משתנה עם הדורות, בין אזורים ובין קבוצות חברתיות.
כתיבה באלפבית רגיל לא תמיד מראה איך להגות מילה. כדי להציג הגייה מדויקת משתמשים לעתים באלפבית פונטי בינלאומי (IPA), שהוא כתב שמייצג צלילים.
פונטיקה היא ענף הבלשנות שחוקר הגייה, כלומר איך יוצרים צלילים בשפה. יחידה תאורטית חשובה היא פונמה. פונמה היא צליל שמשנה משמעות של מילה. לכל פונמה יכולים להיות אלופונים, צורות מעט שונות של אותו צליל.
ההגייה אף משמשת כסימן חברתי. דוגמה ידועה היא המחזה פיגמליון של ג'ורג' ברנרד שו, שבו פרופ' היגינס, חוקר פונטיקה, מנסה לשנות את דיבורה של אלייזה דוליטל כדי שתישמע "הלכתית" לפי נורמות חברתיות.
משפטי שובר שיניים הם משפטים שנועדו לאתגר את ההגייה. הקושי נוצר מחזרה על עיצורים דומים או החלפתם. דוגמאות קצרות: שׂרה שׁרה שיר שמח; גנן גידל דגן בגן.
הגיית העברית השתנתה רבות במהלך אלפי שנים. בתקופת הביניים היו דרכי הגייה שונות, אך הן שימשו בעיקר לתפילה וללימוד, לא לשיחה יומיומית.
בתחיית הדיבור העברי בראשית המאה ה-20 אימץ ועד הלשון את ההגייה הספרדית כתקנית. בפועל נוצרה הגייה חדשה שמשלבת מאפיינים אשכנזיים וספרדיים. הגיות אשכנזיות שונות ממשיכות להתקיים בקהילות חרדיות ובתפוצות.
הגייה היא איך אומרים מילים בשפה. היא שונה אצל אנשים ובמקומות שונים.
לכתוב לא תמיד מראה איך להגות. יש כתב מיוחד שמראה צלילים. קוראים לו אלפבית פונטי.
פונטיקה היא המדע של צלילים בדיבור. פונמה היא צליל שיכול לשנות מילה. אלופון הוא צורה קצת שונה של אותו צליל.
במחזה פיגמליון גבר מנסה ללמד אישה לדבר אחרת.
משפט שובר שיניים הוא משפט קשה להגייה. דוגמאות: שׂרה שׁרה שיר שמח; גנן גידל דגן בגן.
הגיית העברית השתנתה במשך אלפי שנים. בימי הביניים היו דרכים שונות להגות. בדרכים האלה דיברו בעיקר בתפילה ובלימוד.
בתחילת המאה ה-20 החל חידוש הדיבור בעברית. החליטו להשתמש בהגייה הספרדית כתקנית. לפעמים משלבים בה גם מאפיינים אשכנזיים. הגייה אשכנזית נשארת בשימוש בקהילות חרדיות ובחלק מהתפוצות.