פילגש בגבעה

"פילגש בגבעה" מופיע בספר שופטים (פרקים י"ט, כ"א) וסוגר את הספר. זה סיפור קשה על איש משבט לוי (איש משבט זה) ופילגשו. "פילגש" היא אישה שלא הייתה נשואה במעמד מלא, כמו בת זוג שלא קיבלה מעמד נישואים מלא.


האיש לקח פילגש מבית לחם יהודה. היא חזרה לבית אביה לבקשתה, ושם שהתה ארבעה חודשים. האיש בא לשכנע אותה לחזור. הם יצאו ביחד בערב, עם נער מלווה, לעבר מקום מגוריהם בצפון. כשהחשיך הם היו ליד ירושלים. האיש סירב ללון בירושלים כי לא היה שם מבני ישראל, והעדיף לפנות לעבר ערי שבט בנימין, גבעה או רמה.


בגבעה איש זקן מהאפרים קיבל אותם לביתו והאכיל אותם. בני העיר תקפו את הבית ודחקו להוציא את האורח כדי לפגוע בו. המארח התחנן, והציע במקום זאת את בתו הבתולה ואת פילגשו של האורח. בסופו של דבר הוציא האיש את פילגשו אל הרחוב. בני העיר התעללו בה בלילה והיא נפגעה קשה ונפטרה. הבוקר הלוי מצא אותה מוטלת על הסף. הוא חזר עמה הביתה, בישל את גופתה וביתר אותה לשנים עשר חלקים. כל חלק נשלח לשבטים בישראל כדי לעורר תגובה.


השבטים כונסו ונדרשו מבני בנימין להוציא את הפושעים להענשה. כששבטי בנימין סירבו, הוכרזה עליהם מלחמה. המלחמה נוהלה בשלוש מערכות. בשתי המערכות הראשונות ישראל הפסידו והיו אבדות רבות. בסוף, בעזרת מארב, ניצחו ישראל והכחידו כמעט את שבט בנימין. נותרו כ־שש מאות גברים מבנימין.


אחרי הניצחון השבטים נשבעו שלא לשאת נשים מבנימין. כדי שלא לחסל את השבט כולו, הם חיפשו פתרון: גילו שעיר יבש גלעד לא שלחה לוחמים. הם תקפו את יבש גלעד והותירו ארבע מאות בתולות כדי לתת לבנימין. נשארו כ־מאתיים גברים ללא נשים. לכן נבחר תכסיס נוסף: ללכוד נשים שמחוללות בשילה בחג כדי שיבעלו לבנימין. כך נמנעו מלאמץ את השבועה במתן נשים מרצון.


הסיפור נפתח ונחתם בהדגשת היעדר מלך בישראל, משפט חוזר שמרמז על כאוס מוסרי בתקופת השופטים. פרשנים מסורתיים רואים כאן ביקורת על התקופה ללא הנהגה מרכזית: בלי מלך האחידות מתפרקת והעם מסוגל לפעול באכזריות.


הסיפור מזכיר את סיפור סדום בראשית. יש בו אלמנטים דומים: אורחים בבית, נסיון ההתקפה של אנשי העיר, והצעת הבנות במקום ההגנה. המחבר משווה בין שני המקרים כדי להראות תוכחה מוסרית.


למרות שמופיע בסוף ספר שופטים, הסיפור מכיל אזכורים שאינם תואמים סדר כרונולוגי פשוט. למשל מוזכר כהן גדול מסוים. חוקרים מסבירים שהסיפור עבר עריכות ושולב בסיום הספר על פי סדר ענייני, לא כרונולוגי.


חוקרי מקרא מקשרים את הסיפור לבית שאול ולשבט בנימין. הם רואים קשרים סימבוליים: ערים כמו גבעה ויבש גלעד מקושרות למסורות על שאול, והלוי מוצג באופן שמזכיר דמויות אחרות. כמה חוקרים טוענים שהסיפור הוא תעמולה נגד שאול או נגד חשיבות שבט בנימין. יש גם דעות שרואים את הסיפור כתוצאה של איחוד מסורות שונות ועריכות מאוחרות.


חוקרים מסוימים סבורים שהסיפור נוסח או נערך בידם של סופרים יהודאים התומכים בבית דוד. לפי טענות אלו הסיפור מציג את בית שאול ושבט בנימין באור שלילי, ומשרת מטרות פוליטיות-ספרותיות.


הטקסט עבר עריכות רבות. יש דעות שונות על מועד החיבור והעריכה הסופית. חלק מהחוקרים משייכים חלקים קדומים לחלקים מאוחרים, וחלק רואים נסיונות לאחד בין מסורות ממקומות וזמנים שונים.

הסיפור נקרא "פילגש בגבעה" והוא נמצא בספר שופטים. זה סיפור עצוב על איש ואישה.


פילגש היא אישה שלא נישאה במעמד מלא. איש משבט לוי לקח אותה. היא חזרה לבית אביה בבית לחם. אחרי ארבעה חודשים הוא בא לקחת אותה בחזרה. הם נסעו ביחד עד שהחשיך.


בערב הם הגיעו לגבעה. איש זקן קיבל אותם לביתו והאכיל אותם. אנשים מהעיר רדפו לבית וביקשו להוציא את האורח. במקום זאת הוציאו את האישה. הם פגעו בה בלילה. בבוקר היא לא החזירה את נשמתה והלוי מצא אותה מתה. הוא קילל את גופתה ושלח חלקים שלה לשבטים כדי להזעיק אותם.


כל השבטים התכנסו ונלחמו נגד שבט בנימין. הרבה אנשים נהרגו. נשארו רק שש מאות גברים מבנימין. כדי לתת להם נשים, השבטים מצאו פתרון: הם צאו לעיר יבש גלעד והשאירו 400 בנות כדי שיעלו להיות לנשות בנימין. עדיין לא הספיקו בנות, ואז לקחו עוד נשים שנחגגו בשילה בחג.


הסיפור מזכיר משפט שחוזר: "אין מלך בישראל". פירושו שאין מנהיג אחד אז לעתים האנשים עושים רע. חוקרים חושבים שהסיפור גם משווה את גבעה לסיפורי ערים אחרים, וזה אולי נכתב כדי להראות בעיה גדולה בחברה.