פילם נואר

פִילְם נוּאָר, או "סרט אפל" (Film Noir), הוא סגנון קולנועי שמזוהה בעיקר עם סרטי פשע. זה לא בדיוק ז'אנר קשיח, אלא אווירה וסגנון שמאגדים ערכים מוסריים ואופן הצגת דמויות.

גיבורי הסרטים האפלים חיים בעולם פסימי. הם ציניים, בודדים ולרוב נלחמים בעבר או בגורל. סיפורים רבים עוסקים בפשע, בגידה, קנאה ושחיתות.

הסגנון הוויזואלי מדגיש לילות, צללים חזקים וצילום בשחור-לבן. יש שימוש בזוויות צילום מוזרות (Dutch Angle), צילומי זווית נמוכה, השתקפויות במראות וחשיפות מרובות, כדי ליצור תחושת עיוות ואי-נוחות.

השורשים מגיעים מהסיפורת הבלשית של שנות ה-30, כמו כתבי דשיל האמט וריימונד צ'נדלר, ומהאקספרסיוניזם הגרמני של שנות ה-20. במאים שהיגרו מאירופה, כגון פריץ לאנג ובילי ויילדר, הביאו טכניקות תאורה ופסיכולוגיה קולנועית שתרמו לסגנון.

תקופת השיא היא שנות ה-40 וה-50. כמה סרטים בסיסיים שמקשרים לסגנון הם "הנץ ממלטה" (1941) ו"ביטוח חיים כפול" (Double Indemnity, 1944). רבים רואים ב"מגע של רשע" (Touch of Evil, 1958) כסיום התקופה הקלאסית.

עלילת הסרטים אפלה ומפותלת. מרכיבים נפוצים: בלש קשוח, פאם פאטאל (femme fatale, אישה פיתוי ומסוכנת), קריינות רקע (voice-over), פלאשבק וסוף קודר. המוסר בסרטים אלה דו-ערכי; הגיבורים עושים מעשים שלא תמיד מוסריים.

הסגנון המשיך להשפיע על יצירות מאוחרות. זרמים כמו נאו-נואר וטכ-נואר שילבו את המוטיבים האפלים בסרטים מודרניים. דוגמאות בולטות: "צ'יינהטאון" (1974), "בלייד ראנר" (1982) ו"ממנטו" (2000). גם במאים בינלאומיים ושוליים אימצו טכניקות אלו, וגם משחקי מחשב הושפעו מהסגנון.

במאים שמקושרים לסרט האפל כוללים את ג'ון יוסטון, בילי ויילדר, פריץ לאנג והווארד הוקס. חלק מהיצירות שלהם עיצבו את הקאנון והראו את הכוח של תאורה, זוויות ותסריט אפל.

הפילם נואר לא נעלם; הוא השתלב בסגנונות אחרים, הוליד פרודיות והמשיך להשפיע על קולנוע, טלוויזיה ומשחקי וידאו. האלמנטים האפלים נשארים מקור לפרשנות ולחידושים עיצוביים.

פילם נואר (Film Noir) פירושו בעברית "סרט אפל". זהו סגנון של סרטים שמציג עולם אפל ומסתורי.

סרטים אלה צולמו לרוב בשחור-לבן. יש בהם הרבה צללים ואור חלש. הרבה סצנות מתרחשות בלילה.

הסיפורים מדברים על פשע ובלשים. בלש (חוקר פרטי) מנסה לפתור תעלומה. יש לעיתים אישה מסוכנת שמפתה את הגיבור. זה נקרא פאם פאטאל, אישה מסוכנת שמפתה גברים.

הסגנון הפך פופולרי בשנות ה-40 וה-50. דוגמה ידועה היא "הנץ ממלטה" מ-1941.

=למה זה מיוחד?
הסרטים מרגישים מתוחים ומסתוריים. הם מראים אנשים שקשה להם ומעשים לא קלים.

מאוחר יותר יצאו סרטים שהושפעו מהסגנון הזה, כמו "בלייד ראנר". גם משחקים קיבלו רעיונות ממנו.