פיר וורן

פיר וורן הוא חלק ממערכת מים עתיקה בעיר דוד. הוא כולל תעלה אופקית קצרה, פיר אנכי בגובה כ-14 מטרים, ומעבר צר שמוביל לבריכת אגירה. מערכת זו היא מהמובילות הקדומות בירושלים, עם שורשים בימי הכנענים בסוף התקופה הברונזה והמשך בתקופת הברזל בראשיתו, בימי דוד המלך.

פיר וורן התגלה על ידי החוקר הבריטי צ'ארלס וורן בשנת 1867 ונקרא על שמו. בשנים 1910, 1911 חפר ו תועד על ידי לואי איג ונסאן במסגרת משלחת מונטגיו פארקר. לאחר מכן הוסתר הפיר בעפר ואשפה. בשנים 1979, 1981 נוקה וחוקר שוב בידי משלחת ישראלית בראשות יגאל שילה. בשנות ה־90 בוצעו סקר גאולוגי ובדיקות נוספות בידי דן גיל, רוני רייך ואלי שוקרון.

הכניסה לתעלה האופקית נמצאת בקומת מרתף של בית בן כ־150 שנים על המדרון ממערב לעיר דוד. בראש התעלה יש פיצול קטן אל מערה טבעית. המנהרה, כלומר מעבר תת־קרקעי, כוללת מדרגות תלולות שיורדות כ־8 מטרים לצפון־מזרח. בסוף המדרגות נמצא אזור רחב יותר, שבתחתיתו הפיר האנכי. המנהרה ממשיכה בדופן המזרחית בגובה של כ־3 מטרים מעל מפלס התחתית. הבדל המפלסים הזה נראה כמכשול שנועד להקשות על אויבים שינסו לחדור בתוך מערכת המים.

החוקרים לואי איג ונסאן ומונטגיו פארקר שיערו כי המערכת שימשה לתושבים במהלך מצור. לפי ההנחה ההיא, הנהירה במנהרה הובילה אל מעיין הגיחון, ממנו שאבו מים בחסות התעלה והחזרו לעיר מבלי להיחשף.

רוני רייך ואלי שוקרון מציעים הסבר אחר. לטענתם, הפיר האנכי מעולם לא שימש לשאיבת מים. בשלב החציבה המקורי בתקופת הברונזה התיכונה עברה המנהרה מעל הפיר מבלי להגיע אליו. המנהרה הובילה לבריכת אגירה מחוץ לחומות, שהייתה מוגנת במגדל ושם שאבו מים. במאה השמינית לפני הספירה העמיקו את המנהרה בסלע הקשה וגילו את הפיר. כך נוצר פער כרונולוגי של כאלף שנה בין חלקה העליון של המנהרה לחלקה התחתון.

הרעיון הזה נתמך בכמה ממצאים: שבבי סלע שנמצאו בשכבת הסלע הקשה בלבד, וניתן לתארכם באמצעות קדרות מהמאה השמינית לפני הספירה. השבבים הללו מעידים על חציבה שנעשתה בשלבים ובעזיבה פתאומית של האתר. גם הגובה הרב של המנהרה וכמה מאפיוני הפיר מקשים על השימוש בו לשאיבה, לטענת החוקרים.

פיר וורן הוא חלק ממערכת מים עתיקה בעיר דוד. פיר הוא בור אנכי בחציבה. יש גם מנהרה, שזה מעבר תת־קרקעי, ותעלה אופקית קצרה.

החוקר צ'ארלס וורן גילה את המקום ב־1867. אחרי זה חפרו אותו שוב ב־1910, 1911. בשנות ה־80 נוקה וחקרו אותו חוקרים ישראלים. בשנות ה־90 בדקו אותו שוב מדענים וגאולוגים.

הכניסה נמצאת במרתף של בית ישן על מדרון. יש שם מדרגות שיורדות כ־8 מטרים. בסוף המדרגות יש בור עמוק, זהו הפיר. המנהרה ממשיכה על קיר המזרח, בגובה של כ־3 מטרים מעל התחתית. ההפרדה הזאת קשה למי שמנסה לחדור פנימה.

חוקרים ישנים חשבו שהמנהרה והפיר שימשו כדי להוציא מים ממעיין הגיחון בזמן מצור.

חוקרים מודרניים רוני רייך ואלי שוקרון אומרים שהפיר לא שימש לשאיבת מים. בתחילה חצבו את המנהרה בסלע רך שנקרא מלכה. המנהרה העבירה אנשים למכל מים חיצוני. מאוחר יותר, במאה השמינית לפני הספירה, חידדו וחפרו עמוק יותר בסלע קשה וגילו את הפיר. נמצאו שבבי סלע וחרסים שנראים משלב זה. זה מרמז שעזבו את המקום במהירות לאחר החציבה.