פלאונטולוגיה היא תחום מדעי של היצורים שחיו בעבר, ולפעמים גם לכלול את תחילת ההולוקן (התקופה שתחילתה לפני כ־11,700 שנה). שם התחום נובע מיוונית: פלאו (ישן),־און (יצור), ולוגיה (לימוד).
העיסוק המרכזי הוא בחקר מאובנים, שאריות או סימנים של בעלי חיים וצמחים שנשארו בשכבות האדמה. בתוך השנים האחרונות חוקרים גם מיקרו־מאובנים של חד־תאיים. מאובנים עוזרים לסווג אורגניזמים וללמוד את אנטומייתם.
המחקר בוחן גם יחסים בין יצורים וביניהם לבין סביבתם. את זה קוראים פליאואקולוגיה, חקר החי והסביבה בעתידנות חזונית.
התחום קיבל מבנה מדעי במאה ה־18 בעקבות עבודתו של ז'ורז' קיווייה על אנטומיה השוואתית. המונח פלאונטולוגיה בשימוש מאז 1822.
יש ענפי משנה רבים. בפומבי מוכרת במיוחד פלאונטולוגיה של בעלי חוליות, כי שלדים ועצמות משמרים טוב יותר. הדינוזאורים הם הנושא המפורסם ביותר, ותצוגות מוזיאליות של טריצרטופס או מאובנים ממחצבות דינוזאור (כמו ה־Dinosaur National Monument על גבול קולורדו‑ויוטה) מדגימות זאת.
המחקר משלב ביולוגיה, אנטומיה, ובמיוחד אוסטאולוגיה, חקר מבנה העצם, טפונומיה (חקר תהליכי השימור של מאובנים), ומדעי כדור הארץ וגאולוגיה.
פליאונטולוגיה חוקרת יצורים שחיו מזמן. ההולוקן הוא התקופה האחרונה, שהחלה לפני כ־11,700 שנה.
מדברים על מאובנים. מאובן הוא שארית או סימן שנשאר באדמה או בסלע.
יש גם מיקרו־מאובנים. אלה מאובנים קטנים מאוד של יצורים חד־תאיים.
התחום למד לצורת גופים של יצורים, איך הם חיו ואיך הם השפיעו על הסביבה שלהם.
במאה ה־18 התחיל התחום לקבל צבע מדעי בעזרת ז'ורז' קיווייה. המילה פלאונטולוגיה מגיעה מיוונית: פלאו (ישן), און (יצור), לוגיה (לימוד).
אנשים מכירים במיוחד את הפלאונטולוגיה של בעלי חוליות, כי עצמות נשמרות היטב. דוגמה מוכרת היא תצוגת טריצרטופס במוזיאונים.
חוקרים משלבים ידע מביולוגיה, חקר עצמות, וטבע וסלעים (גאולוגיה).
תגובות גולשים