פליום (לטינית: Pallium) היא רצועה לבנה שאפיפיור וארכיבישופים עוטים. הפליום ניתן בעיקר לארכיבישוף מטרופוליטני (ארכיבישוף האחראי על אזור גדול) ולפטריארך הלטיני של ירושלים, והוא מסמל את סמכותם כמנהיגים ברמה זו. לארכיבישוף זכות לעטות את הפליום בתוך הדיוקסיה שלו (מחוז כנסייתי) במועדים מיוחדים ובטקסי מיסה; לאפיפיור מותר לעטותו בכל עת. לעתים ניתנת רשות לבישופים אחרים לעטותו כסימן זכויות מיוחדות, אך הפליום אינו מוסיף להם כוח או סמכות מעשית.
הפליום עשוי צמר לבן ורוחבו כחמישה סנטימטרים. הוא נכרך סביב הצוואר, החזה והכתפיים, ומשתלשלות ממנו שתי רצועות שאורכן כשלושים סנטימטרים. בקצות הרצועות יש פיסות עופרת קטנות מכוסות משי שחור. על הפליום חרותים שישה צלבונים שחורים. הוא נלבש מעל הצ'סובלה, בגד הטקס של הבישוף.
השימוש בפליום החל ככל הנראה במאה הרביעית והפך לנפוץ במאה החמישית. בתחילה רק לאפיפיור הייתה הזכות לעטות אותו. השימוש בו על-ידי בישופים מטרופוליטניים הופיע במאה התשיעית, ושבועת האמונים שקשורה לקבלת הפליום נזכרת במאה האחת־עשרה.
פליום היא רצועה לבנה שעוטים על הצוואר. את הפליום עוטה האפיפיור, ראש הכנסייה הקתולית. גם ארכיבישופים עוטים אותו, כמרים שמנהלים אזורים גדולים. הפליום עשוי צמר. רוחבו כחמישה סנטימטרים. משתלשלות ממנו שתי רצועות שאורכן שלושים סנטימטרים. יש עליו שישה צלבונים שחורים. אפיפיור יכול לעטות אותו בכל עת. ארכיבישוף יכול לעטותו בטקסים מיוחדים במחוז הכנסייה שלו. הפליום כבר קיים מהמאה הרביעית.
תגובות גולשים