פלישת בעלות הברית לסיציליה

הפלישה לסיציליה החלה בלילה שבין 9 ל-10 ביולי 1943 והסתיימה בכיבוש האי ב־17 באוגוסט 1943. המבצע כונה "מבצע האסקי" והיה תחילת הקמפיין האיטלקי במלחמה.

בתחילת 1943 החליטו בעלות הברית לנצל את כוחיהן שהתלכדו מתוניס ולפתוח חזית דרומית באירופה. הדיונים בקזבלנקה הראו חילוקי דעות: צ'רצ'יל רצה מבצעים ימי ואווירי לפי שלבים, והאמריקנים רצו לשמור כוח לפלישה לצרפת ב־1944. כיבוש סיציליה נועד למנוע שימוש באי כבסיס לירי ולקוות לערער את משטר מוסוליני.

פיקוד בעלות הברית ניהל הגנרל דווייט אייזנהאואר. הכוח העיקרי כונה קבוצת הארמיות ה־15, בפיקוד הרולד אלכסנדר, וכלל את הארמייה השביעית של ארה"ב בפיקוד ג'ורג' פטון, ואת הארמייה השמינית הבריטית בפיקוד ברנרד מונטגומרי. הצי והחיל האוויר של בעלות הברית סיפקו עליונות משמעותית. מולם עמדו כוחות איטלקיים גרמניים, כולל שתי דיוויזיות גרמניות. (דיוויזיה = יחידה גדולה של חיילים.)

הפיקוד הכללי היה בידי אייזנהאואר. מצד הציר בלטו הכוחות הימיים והיבשתיים של איטליה, בפיקוד מקומי.

לפני הנחיתה בוצעה הטעיה נרחבת בשם "מבצע ברקלי". המטרה הייתה לשכנע את הגרמנים שהפלישה תהיה ליוון או לסרדיניה, וכך לדלל כוחות בסיציליה. הטעיה זו סייעה להקל את ההתנגדות הראשונית.

הנחיתות החלו לאחר הפצצות אוויריות שקדמו להן. הנחיתה האמפיבית (נחיתה מהים באמצעות אוניות וסירות) והנחיתות האוויריות בוצעו בלילה בסערה. רוחות חזקות פיזרו צנחנים והקשו על המבצע, אך ההפתעה עזרה. כוחות נחתו על יותר מ־20 חופים לאורך כ־170 ק"מ וקיבלו התנגדות מקומית מוגבלת. התקיימו טעויות בתיאום ובמיקום הנחיתות, ולפעמים ירי ידידותי פגע במטוסים.

לאחר הנחיתות לא היה תכנון משותף מסודר לכיבוש האי. כל ארמייה פעלת בגזרה שלה. הבריטים והאמריקנים נתקלו בהתנגדות באזורים מסוימים, ובצד הצפון פאטון נכנס לפאלרמו מוקדם וללא הסכמה מלאה. התקדמות הגרמנים והאיטלקים כללה נסיגה מאורגנת לעמדות הגנה, ואחר כך פינוי דרך מצרי מסינה אל היבשת האיטלקית. יותר מ־100,000 לוחמי הציר פונו כך, ובעלות הברית לא הצליחו לכבושם לכיתור.

האי נכבש לבסוף על ידי בעלות הברית, והמעמסה המדינית תרמה להדחת מוסוליני ב־25 ביולי 1943. המטרה האסטרטגית של פתיחת נתיבי הים התיכון הושגה במידה רבה. עם זאת, הציר הצליח לפנות כוחות רבים, והמבצע נהפך לפתיח של הקמפיין באיטליה במקום להשמדת כוחות אויב. ההפסדים של כוחות הציר היו מוערכים בכ־29,000 חיילים ו־140,000 שבויים, בעוד שבעלות הברית ספגו אבדות ונזקי מלחמה, כולל מקרי מלאריה ופציעות רבות. בעלות הברית למדו לקחים חשובים בתיאום בין יחידות נחתות ומוצנחות, לקראת הפלישה לנורמנדי.

הפלישה לסיציליה החלה בלילה שבין 9 ל־10 ביולי 1943. ב־17 באוגוסט 1943 נכבשה סיציליה על ידי בעלות הברית.

בעלות הברית רצתה להרחיק את האויב מאמצעי תקיפה בים ובאוויר. כיבוש סיציליה עזר להם לשטוף את הים התיכון וללחוץ על איטליה ומנהיגיה.

המפקד של בעלות הברית היה דווייט אייזנהאואר. היו שם כוחות אמריקנים ובריטיים וגם קנדים. הגרמנים והאיטלקים הגנו על האי. (דיוויזיה - קבוצה גדולה של חיילים.)

לפני הפלישה עשו בעלות הברית "מבצע ברקלי". זהו מבצע הטעיה, כלומר הם ניסו להטעות את האויב לגבי מקום הפלישה.

הנחיתה הייתה מהים ומהאוויר. (נחיתה אמפיבית - הגיעו מהים בסירות.) היה רוח חזק והצנחנים התפזרו. חלק גדול מהכוח הצליח לנחות ולהתקדם.

הקרב על היבשה היה קשה. האמריקנים והבריטים לכדו ערים, ופאטון כבש את פאלרמו. הגרמנים הצליחו לפנות הרבה חיילים בסירות דרך מצרי מסינה.

בסוף סיציליה הייתה בשליטת בעלות הברית. מוסוליני הודח מהשלטון ב־25 ביולי 1943. הצדדים איבדו חיילים רבים. בעלות הברית קיבלו ניסיון חשוב לפלישות עתידיות.