פלסטיק

פלסטיק הוא שם כולל לחומרים סינתטיים וחצי‑סינתטיים שאפשר לעצב כמעט לכל צורה. מבחינה כימית, פלסטיק מורכב מפולימרים, שרשראות מולקולריות ארוכות שנוצרות ממולקולות קטנות יותר שנקראות מונומרים. המונח "פלסטי" פירושו נוח לעיצוב.

תעשיית האריזה צורכת כשליש מכל הפלסטיק המיוצר. הבנייה וצנרת, וכן תעשיית הרכב, צורכים חלק משמעותי נוסף. פלסטיק משמש גם לציוד רפואי, טקסטיל, מוצרי צריכה ואריזות חד‑פעמיות.

ייצור הפלסטיק העולמי גדול מאד: ב‑2015 הוא עמד על כ‑322 מיליון טון. סין היא היצרנית הגדולה, עם כרבע מהייצור. הייצוא העולמי של חומרי פלסטיק היה כ‑66 מיליארד דולר (2015). בישראל יש כ‑500 יצרנים וכ‑23,700 עובדים, והיצוא של הענף כ‑2.6 מיליארד דולר בשנה.

שיחול (extrusion), דוחפים חומר מותך דרך תבנית ויוצרים מוט או יריעה. יש גם יציקה בלחץ, שבה מדחסים אבקה חמה בתוך תבנית; יציקת הזרקה, שבה מזריקים פלסטיק מותך לתבנית; יציקת נשיפה, ליצירת מכלים חלולים כמו בקבוקים; יציקה בסיבוב, ליצירת פריטים חלולים גדולים; והדפסה תלת‑ממדית, שמניחה שכבות חומר ומקשיחה אותן. חומרים מסוימים נקראים תרמופלסטיים, הם מתרככים בחימום וניתנים לעיבוד שוב.

חומרים פלסטיים טבעיים שימשו כבר בעת העתיקה, כמו שרפים ושעוות. ב־1839 צ'ארלס גודייר גילה את תהליך הגיפור (וולקניזציה), ששיפר מאד את הגומי הטבעי. באמצע המאה ה־19 פותחו חומרים חצי‑סינתטיים כמו פרקסין וצלולואיד (1863). ב־1909 פותח הבקליט, הפלסטיק הסינתטי הראשון, ופתח את תעשיית הפלסטיק המודרנית. במאות ה־20 וה־30 הומצאו חומרים מרכזיים נוספים, כמו ניילון (נחשף ב‑1939) ופוליאתילן (1933). בשנות ה־50 וה־60 נכנסו חומרים חדשים נוספים, כמו פוליפרופילן וקוולאר.

פלסטיק מתכלה באיטיות, וייצורו ושימושו גורמים לזיהום. מיחזור של תרמופלסטיים אפשרי, אך הוא מורכב ויקר, בין השאר בגלל בעיית המיון וסוגי הפלסטיק השונים במוצרים מורכבים.

שריפת פלסטיק עלולה לשחרר גזים רעילים. פסולת פלסטיק מצטברת בימים וביבשה ויוצרת הררי אשפה. מדינות בעבר ייצאו פסולת פלסטיק למדינות אחרות, אך מדיניות זו התערערה בשנים האחרונות. לדוגמה, איים מסוימים אסרו שימוש בפלסטיק חד‑פעמי בעקבות עומס אשפה.

מיקרופלסטיק הם חתיכות וסיבים זעירים של פלסטיק, בגודל מעשרות מיקרונים ועד מילימטרים. הם יכולים להיכנס לגוף דרך האוויר, העור או האוכל. חלקיקים קטנים מושכים חומרים רעילים על פניהם, מה שמעמיד סיכונים אפשריים לבריאות. מחקרים עדכניים מצביעים על קשרים אפשריים בין נוכחות מיקרופלסטיק ובריאים לב ולמוח, וכן על סכנות מחומרים כימיים בפלסטיק כגון פתלטים כמו DEHP.

לסיכום, הפלסטיק הוא חומר שימושי וגמיש, אך גם מציב אתגרי ייצור, סילוק וזיהום סביבתי ובריאותי.

פלסטיק הוא חומר שאפשר לעצב לצורות שונות. הרבה פלסטיקים מיוצרים במפעלים.

פלסטיק נמצא באריזות, בבניין, ברכבים ובצעצועים. הוא קל ועמיד.

פולימר הוא שרשרת ארוכה של חלקים קטנים. החלקים הקטנים נקראים מונומרים. זהו הבסיס של רוב הפלסטיקים.

יש שיטות רבות: לדחוף חומר דרך תבנית (שיחול), להזריק חומר לתבנית (הזרקה), לנפח בקבוק באמצעות אוויר (נשיפה), או להדפיס שכבות (הדפסה תלת‑ממדית). כל שיטה יוצרת צורה אחרת.

בזמנים קדומים השתמשו בשרפים טבעיים. ב־1839 שיפרו את הגומי בעזרת תהליך שנקרא גיפור. ב־1909 הומצא הבקליט, הפלסטיק הסינתטי הראשון. במאה ה־20 הומצאו ניילון, פוליאתילן וחומרים נוספים.

פלסטיק נשאר זמן רב בטבע. חיות עלולות לאכול פלסטיק ולהיפגע. מיקרופלסטיק הם חתיכות זעירות שיושבות במים ובאדמה. מדענים חוקרים אם מיקרופלסטיק ופירוק פלסטיק פוגעים בבני אדם. מיחזור עוזר, אך הוא לא תמיד פשוט.

פלסטיק נותן הרבה אפשרויות, אבל חשוב להקטין פסולת ולנסות למחזר כמה שיותר.