פמיניזם מרקסיסטי

פמיניזם שמדגיש את המרקסיזם (תיאוריה חברתית-כלכלית שמדברת על חלוקת החברה לפי בעלי אמצעי הייצור והעובדים) כהדרך לשחרור נשים. לפי הגישה, רכוש פרטי ייצור אי־שוויון כלכלי, תלות של נשים בגברים ודחיקה מהשפעה חברתית.

התאוריה אומרת שיש שני מעמדות: מי שבבעלות על אמצעי הייצור (מפעלים, הון) ומי שיש לו רק כוח עבודה. בעלי ההון מרוויחים מהערך העודף שהפועלים מייצרים. יש כאן מבנה חומריםי (הבסיס של הכלכלה) שעליו בנויה האידאולוגיה, התרבות והמנהגים. לפי גישה זו, מוסדות כמו דת או חינוך משמרים את האינטרסים של המעמד השולט.

אנגלס טען שהמשפחה המודרנית נוצרה עם התמסדות הרכוש הפרטי. כדי להבטיח שהנכסים יעברו לילדים הביולוגיים, נדרש שהאישה תהיה מושקעת במונוגמיה ותהיה תלויה כלכלית בבעלה. לכן הרכוש הפרטי יצר דיכוי מגדרי. הפיתרון שהוצע הוא שינוי חברתי-כלכלי: ביטול רכוש פרטי ועבודה ציבורית לנשים שתיתן להן עצמאות כלכלית.

ההשקפה העכשווית מוסיפה שהנשים מנוצלות גם במשק הבית וגם בשוק העבודה. לפני המהפכה התעשייתית הייצור היה חלק מהבית. לאחר מכן נוצרה הבחנה בין פרודוקציה (ייצור ציבורי) לבין רה-פרודוקציה (טיפול, לידה ותחזוקת הבית), אלו פעולות שנחשבו פרטיות ולא זוכות להכרה כלכלית.
הטענה המרכזית היא שעבודות הבית הן עבודה פרודוקטיבית וחשובה. הן משחררות את הגבר ליום עבודה מלא ומייצרות ערך כלכלי.

מוצעות שתי דרכי שינוי עיקריות: קולקטיביזציה של עבודות הבית (המדינה מספקת שירותים ציבוריים של בישול, כביסה וחינוך) ותשלום מדינתי על עבודת הבית (Wages for Housework). הביקורת היא שקולקטיביזציה לא בהכרח מפנה את העבודה מגורם נשי, ותשלום על עבודת הבית עלול לבסס את הקישור הזה. עם זאת, התנועה תרמה להבנה שעבודת הבית היא עבודה בעלת ערך.

יש כבר הכרה חלקית בכך שעבודה ללא שכר נכללת בחישובי תוצר מסוימים של האו"ם. במדינות רבות נותנים במשפטי גירושין משקל לעבודת האישה בבית כאלמנט כלכלי. ברק (Berk) הוסיף שהעבודות הביתיות לא רק מייצרות תוצרים (ילדים נקיים, אוכל, בגדים), אלא גם מחזקות נורמות של מגדר ויוצרות היררכיות בין נשים לגברים.

זו גישה שמסבירה שרבים מבעיות השוויון נובעות מכסף ורכוש שנשאר בידי אנשים מעטים. לכן צריך לשנות את המערכת הכלכלית כדי ששוויון יקרה.

מרקסיזם היא רעיון שאומר שהחברה מחולקת ל"בעלים" ו"פועלים". בעלי אמצעי הייצור הם מי שיש להם מפעלים וכסף. פועלים הם מי שמוכרים את עבודתם. בעלי הכוח מרוויחים מהעבודה של אחרים.

אנגלס אמר שכשהחלה להיווצר בעלות פרטית, נשים נהיו תלויות בגברים. זה גרם להן לאבד חופש. הוא חשב שאם יבוטל הרכוש הפרטי ונשים יעבדו גם בציבור, יהיה להן שוויון.

היום נאמר שעבודת הבית היא עבודה אמיתית. לפני המהפכה התעשייתית נעשה הרבה ייצור בבית. אחר כך היצירות עברו למפעלים והעבודה בבית נחשבה ל"אימון" ולא לעבודה.
פמיניזם מרקסיסטי טוען שיש לתת לעבודת הבית ערך: אפשר להעביר חלק מהעבודות למדינה או לשלם על עבודת הבית. יש גם בעיות עם הרעיונות האלה, אבל הם גרמו שאנשים יתחילו לראות שעבודת הבית חשובה.
במדינות מסוימות מחשיבים את העבודה ללא שכר בחישובי המשק. גם בבתי משפט נותנים משקל לעבודה בבית כששופטים מחליטים על גירושים. ברק כתב שעבודה בבית מייצרת גם דימוי של מה זה להיות גבר או אישה.