מאו דזה-דונג

מאו דזה־דונג (1893, 1976) היה מהפכן קומוניסטי סיני ומנהיג סין בין 1949 ל־1976. הוא הנהיג את המפלגה הקומוניסטית והפך לגורם המרכזי בהקמת הרפובליקה העממית של סין ב־1949.

נולד במשפחה של איכרים במחוז חונאן. למד ובא לבייג'ינג ב־1918, שם התוודע לרעיונות פוליטיים חדשים. ב־1921 נכח בקונגרס הראשון של המפלגה הקומוניסטית בסין.

מאו טיפח פעילות כפרית והדגיש את חשיבות האיכרים במהפכה. בהמשך הנהיג את הצבא האדום ואת מה שמכונה "המסע הארוך", נסיגה קשה שהפכה לנקודת מפנה בקריירה שלו.

מאו פיתח גישה שיצאה מתוך מרקסיזם, אך התאימה את הרעיון למציאות הסינית. הוא טען שהמהפכה תתבסס על האיכרים, ולא בעיקר על הפועלים. הוא הדגיש לוחמת גרילה בתשליבים: ארגון איכרים, ביסוס בסיס בכפרים, ואז מעבר ללוחמה רגילה.

במלחמות ובמאבק עם הקוומינטנג חיזק מאו את שלטון המפלגה. ב־1949 הקומוניסטים שלטו בחלקים מרכזיים של סין והקימו את הרפובליקה העממית.

מדיניותו כללה רפורמה אגררית והקמת קואופרטיבים חקלאיים (קולקטיביזציה). בשנות ה־50 יושמה התוכנית הכלכלית בסגנון סטליניסטי, כולל "תוכנית החומש" למתן דחיפה לתעשייה הכבדה.

מאו עודד גם את "מערכת מאה הפרחים" לעידוד ביקורת, אך במהרה פתח במסע טיהורים נגד מבקרים. לאחר מכן החל "הזינוק הגדול קדימה" (קולקטיביזציה וקומונות). התוכנית נכשלת וגרמה לרעב חמור. הערכות לגבי מספר הנפגעים נעות בעשרות מיליונים; הערכות מקובלות מדברות על עשרות מיליוני מתים במהלך השנים הקשות האלה.

ב־1966 החל "מהפכת התרבות", קמפיין פוליטי גדול שבו נטו ליצור כאוס ובו היו טיהורים, אלימות ושיבושים בחיי היום־יום. משמרות אדומים, נערים וגברים צעירים שגויסו לתנועה, הפכו לכוח מרכזי ולעיתים החלו לפעול באלימות.

מאו סבל ממחלות בשנותיו האחרונות ונפטר ב־9 בספטמבר 1976. מותו הוביל למאבקי כוח במפלגה. לאחר מותו הושגה הפעם מדיניות כלכלית שונה.

מורשתו שנויה במחלוקת. מצד אחד נמצאים הישגים במדדים כמו חינוך ותיעוש חלקי. מצד שני, פעולותיו הכלכליות והפוליטיות יצרו אסונות המוניים, כולל רעב וטיהורים. החוקרים מעריכים שמספר המתים בשל מדיניותו ונזקים משלו עומד בעשרות מיליונים. רעיונותיו (מאואיזם) השפיעו על תנועות אחרות בעולם, אך גם עוררו ביקורת נחרצת.

מאו דזה־דונג (1893, 1976) היה מנהיג גדול של סין. ב־1949 הוא עזר להקים את המדינה החדשה.

נולד במשפחה של איכרים. היה סקרן ולמד בערים. ב־1921 הצטרף למפלגה הקומוניסטית. קומוניסטי פירושו: רעיון שוויון וחלוקת רכוש.

מאו הלך לכפרים ועבד עם האיכרים. כשהמפלגה נרדפה, הוא והצבא שלו עשו "המסע הארוך" כדי לשמור על עצמם.

מאו הוסיף רעיונות משלו למה שאנשים קוראים קִומוניזם. הוא חשב שהמהפכה צריכה להתחיל אצל האיכרים.

הקומוניסטים נלחמו והצליחו. ב־1949 הוכרזה הרפובליקה העממית של סין.

מאו חילק אדמות והקים משקים משותפים. אחר־כך ניסו לשפר את התעשייה. ניסיון גדול לשנות את החקלאות כונה "הקפיצה הגדולה קדימה". הניסיון נכשל והוא גרם למחסור גדול במזון ולמותם של הרבה אנשים.

מאו קיים גם תנועה שנקראה "מהפכת התרבות". זה יצר הרבה בלגן ופגע בחיי אנשים.

מאו חלה ונפטר ב־1976. אחרי מותו כל צד שנאבק במפלגה רצה לשנות דברים.

מעשיו השאירו השפעה גדולה. חלקים בעבודתו עזרו לחינוך ולתיעוש. אבל היו גם טעויות גדולות שגרמו לסבל רב.