בתפילת חג השבועות במחנה בוכנוואלד המשוחרר נכנס רב צבאי בשם שכטר ושימש כרב הקהילה. הוא הנהיג חגיגת פסח שני, כי הניצולים לא יכלו לקיים את הפסח במועדו.
'פסח שני' הוא הזדמנות שנייה בלוח השנה העברי לקיים את מצוות קורבן הפסח. קורבן הפסח הוא בעלי חיים שהוקרב בבית המקדש. פסח שני נועד לאנשים שהיו בטמאה (טמאה = טומאה טקסית, מצב שאסר עליהם להקריב) או שהיו רחוקים מהמקדש בזמן הפסח הרגיל.
הזמנים: את הפסח השני מקריבים בצהרי י"ד באייר. את האכילה עושים בליל ט"ו באייר, על מצות ומרורים. המועד מקביל לפסח הרגיל, אך חודש מאוחר יותר.
בספר במדבר מתוארת קבוצה שהיתה טמאה וביקשה להקריב גם היא. משה שאל את ה' והופק ציווי שמאפשר הקרבה בי"ד באייר. באותו אירוע נזכר גם האזהרה: מי שהיה מסוגל והימנע, עלול להיענש בכרת.
חכמים דנו בהבדלים בין פסח ראשון לפסח שני. עקרונית, חלק מהמצוות שקשורות בגופו של הקרבן זהות בפסחים, וחלקן שונות. ישנה דרכה של המשנה והרמב"ם לפרש מה שווה ומה לא.
נחלקו הפוסקים אם מותר לאכול חמץ עם בשר קורבן פסח שני. רש"י כתב שאיסור לאכול חמץ עם בשר הקרבן. אחרים פירשו שיש מקום להקל בבית. המסכתות ההלכתיות מונות חילוקי דעות אלה, ולכן יש מנהגים שונים.
פסח שני מקריבים בי"ד באייר בין הערביים, ויש ויכוחים הלכתיים על הקשר לזמני התמיד (קורבן תמיד). חלק מהדעות מתירות הקרבה אחרי התמיד, אחרות לפניו.
מנהגים מודרניים כוללים אכילת מצות בפסח שני. היו שנמנעו מלאכול גדי מקולס בלילה, כדי שלא להראות כקורבן מחוץ למקדש. בחסידויות מסוימות עורכים טיש עם סימני ליל הסדר בליל ט"ו באייר. משנת 2009 יש גם יוזמות לציין את היום כיום הסובלנות הדתית.
במגילת תענית יום זה מופיע כ"יום טוב" שבו לא מתענים. בעקבות זאת בהלכות ישעדין מקומות שלא אומרים תחנון (בקשות ותפילות מסוימות) ביום זה, במיוחד אצל הספרדים והחסידים. בקרב האשכנזים היה מנהג עתיק לומר תחנון, ובעקבות שינויים נותרו חילוקי מנהגים.
במקורות עתיקים צוינה עלייה למירון בפסח שני. מאוחר יותר עברה עלייה זו לל"ג בעומר. לפי מסורת מאוחרת חוגגים ביום זה גם את פטירתו של רבי מאיר בעל הנס. מנהג ההילולא על קברו בטבריה התחזק מאז 1867 וכולל לימוד, הדלקת נרות ותרומות.
בשחרור מחנה בוכנוואלד רב צבאי בשם שכטר ערך לפעמים חג שנקרא פסח שני. הוא עזר לניצולים שחסרו להם הזדמנויות לחגוג קודם.
'פסח שני' הוא הזדמנות שנייה לעשות מה שעושים בפסח. קורבן פסח, בעל חיים שהקריבו בבית המקדש, נועד לאנשים שלא יכלו להקריב בזמן הראשון. למשל, הם היו טמאים (טמאים = לא היו טהורים לקרב) או היו רחוקים.
המועד: מוקרב ביום י"ד באייר. אוכלים אותו בליל ט"ו באייר על מצה ומרור (מרור = עשב מר שאוכלים בסדר).
בספר במדבר באו אנשים לטוען שלא יכלו להקריב. משה שאל את ה' וקיבל הוראה להקריב בחודש הבא.
יש מי שאוכלים מצות בפסח שני. יש מקומות שעורכים ליל חג עם מצות וכוסות, בדומה לליל הסדר. בחלק מהמקומות עולים לקברי צדיקים כמו מירון. מאז 1867 החלו לערוך הילולא לכבוד רבי מאיר בעל הנס. בשנים האחרונות יש מי שמכנים את היום גם "יום סובלנות".
בכמה קהילות לא אומרים בו תפילות של בקשות מיוחדות (תחנון). יש קהילות שממשיכות לומר אותן, ולכן יש מנהגים שונים.
תגובות גולשים