על פי ספרות חז"ל, קבורתו של רבי מאיר התנא (תנא = חכם מתקופת המשנה) נקשרה לאסייא (בבל). בתלמוד נאמר כי בסוף ימיו הוא נאלץ לגלות לבבל וביקש שמרכבו יונח על שפת מי ים כדי שגלי ימה של ארץ ישראל ייגעו בארונו.
במאה ה-12 התיעוד הראשון מבחוץ מופיע אצל בנימין מטודלה, שתיאר קבר בסביבות בבל. נוסע אחר, רבי פתחיה מרגנסבורג, סיפר על הקבר בבבל ועל אגדה שבה סולטן גנב אבן מקברו ונענש בחלום, מה שהסביר את הכינוי הערבי "מאיר אל־חנק" (החונק).
אותה תקופה גם התגברו מסורות המייחסות את הקבר לטבריה. רבי שמואל ב"ר שמשון ותיאר את האתר בטבריה ובנבוריה, ומנחם החברוני הזכיר מסורת דומה בתחילת המאה ה-13.
לא כולם מסכימים על זהותו של מי שקבור בטבריה. במאה ה-16, רבי משה באסולה טען שייתכן שמדובר בבן אחר בשם ר' מאיר שאינו התנא. גם יעקב השליח מהמאה ה-13 ציין כי בטבריה קבור "ר' מאיר קצין", שם שגורם לחוקרים להציע שמדובר ברב צרפתי מאוחרים, לא ברבי מאיר התנא.
השם "רבי מאיר בעל הנס" הופיע בספרים מהמאה ה-16. במאה ה-18 החל להתחזק הקשר בין השם לבין הקבר בטבריה, אך מחברי ספרים מאוחרים כתבו על קברים במקומות שונים, כולל גוש חלב, והבהירו שאין ודאות מדעית מלאה באשר לזהות המדויקת.
מאתיים השנים האחרונות חיזקו את מעמדה של טבריה כמקום הפולחן סביב קבר ר' מאיר. ב-1744 יסד הרב חיים אבולעפיה קופת צדקה בשם "קופות רבי מאיר בעל הנס" כדי לתמוך בעוני ולחזק את הישוב בטבריה. אבולעפיה קישר סביב הקבר סמליות ניסית וקבע נוסח תפילה מקוצר - "אלהי מאיר, ענני" - שנמצא על קופות הצדקה והפך לחלק מהטקס במקום.
ב-1790 הפכה קופת הצדקה לשיתוף בין ספרדים ואשכנזים. למרות תרומות רבות, הקבר נשאר בתחילה כמצבור אדמה ואבני בזלת. כבר בתחילת המאה ה-19 נבנה מבנה סביב הקבר, שנהרס ברעידת אדמה ב-1837. בהמשך הונחו אבני ריחיים גדולות על המצבה.
ב-1866 רכשו קהילת הספרדים את חלקת הקרקע מהשלטון העות'מאני. ב-1867 נבנה בית כנסת בשם "כתונת אור" והוקמה ישיבה. לפי עיתון "המגיד", בעת הבנייה ארעה תגלית שנתפסה כנס: אבני הריחיים שלא ניתן היה להזיזן חזרו למקומן בעצמן. האירוע עורר גל תרומות רחב והוביל לפיתוח נוסף של האתר. בשנת 1900 נוסדה במקום ישיבת "אור תורה" ובשלב מאוחר נבנו גם חדרי אירוח לעולי רגל.
האתר נחלק לשני מתחמים: המתחם הספרדי (תחתון), שמנוהל על ידי משפחת ועקנין, והמתחם האשכנזי (עליון), המופעל על ידי ישיבת אור תורה. במרתף נמצאים שני קברים נוספים המיוחסים לתלמידיו של רבי מאיר, רבי סומכוס ורבי שמעון בן אלעזר.
בליל פסח שני (י"ד באייר) מתקיימת במקום הילולה גדולה. אלפי מתפללים מגיעים לבקש ולהתפלל בקבר, וזה אחד מאתרי הצדיקים המפורסמים בארץ ובקהילה היהודית העולמית.
יש מקום בטבריה שאנשים אומרים שקבור בו רבי מאיר. רבי מאיר הוא חכם גדול מהעת העתיקה. יש גם מסורת שאומרת שהוא נקבר בבבל ליד נהר הפרת.
נוסעים בימי הביניים ראו קברים גם בבבל וגם בטבריה. אחת האגדות מספרת שסולטן גנב אבן מהקבר, ורבי מאיר הופיע בחלום ודרש להחזיר אותה.
יש חילוקי דעות מי באמת קבור שם. חלק חושבים שזה לא אותו רבי מאיר מהמשנה. אחרים חושבים שמדובר ברב אחר בשם דומה.
במאה ה-18 הקימו קופות צדקה בשם "קופות רבי מאיר בעל הנס" כדי לעזור לעניים ולקדם את טבריה. על הקופות כתבו את המילים "אלהי מאיר, ענני".
הקבר היה תלולית עם אבנים. בנו שם בהמשך בית כנסת וישיבה. בזמן הבנייה ב-1867 סיפרו שאבני הקבר חזרו למקומן בעצמן, וזה גרם לתרומות רבות.
האתר מחולק לשני חלקים. משפחה שומרת על החלק הספרדי, וישיבה שומרת על החלק האשכנזי. במרתף יש קברים של שני תלמידים של רבי מאיר.
בכל שנה בליל פסח שני (י"ד באייר) מגיעים אלפים להילולה ולתפילה בקבר.
תגובות גולשים