'''פַּסְטֵל''' הוא מקלון צבע נוקשה למחצה. הוא מורכב מפיגמנט, כלומר החומר שנותן את הצבע, וחומר מעבה שמחזיק את הצבע בצורה של מקל. יש גם תוספים שונים שמעניקים לפסטל תכונות שונות.
קיימות שלוש קטגוריות רחבות של פסטלים, וכל אחת כוללת תתי-קטגוריות לפי הרכב החומרים. ההבדל העיקרי בין סוגים נובע ביחס בין הפיגמנט לשאר הרכיבים. בין דרגות האיכות נהוג להבחין: לימוד, סטודנט ואמן. בדרגה גבוהה יותר יש יותר פיגמנט, והצבע חד ועז יותר.
השֵׁם "פסטל" מגיע מאיטלקית, המילה pastello שפירושה גליל לחם קטן. השם גם שימש לתאר מתאבנים קטנים בצורת גליל.
פסטלים בשימוש מאז המאה ה-15. אם הפיגמנט יציב (לא משנה צבעו עם הזמן), ציורי פסטל נשמרים זמן רב. טכניקת העבודה היא העברת מקלון הפסטל על נייר או בד שאינו חלק לגמרי. מעט מהצבע נשאר על פני המשטח ויוצר שכבה. כאשר כל המשטח מכוסה, מדובר בציור פסטל. אם רק חלקים מכוסים, זה רישום או סקיצה.
האזכור הראשון של פסטל ככלי אמנותי נמצא אצל לאונרדו דה וינצ'י ב-1495. במאה ה-18 הפסטל הפך לפופולרי במיוחד בציורי דיוקן, לעתים עם גואש (צבע אטום במים). יש הסבורים שרוזלבה קריארה קידמה את השימוש הזה. אמנים בולטים שעסקו בפסטל כוללים את אנטואן ואטו, ז'ורז' דה לה טור וז'אן-אטיין ליוטאר. במאה ה-19 אדגר דגה ומרי קאסאט השתמשו בו הרבה.
'''פַּסְטֵל''' הוא מקלון צבע קטן. מקלון זה עשוי מפיגמנט. פיגמנט זה החומר שנותן את הצבע. יש גם חומר שמחזק את המקלון.
יש כמה סוגי פסטלים. הם שונים לפי העמידות והצבע. בנוסף יש שלוש דרגות איכות: לימוד, סטודנט ואמן. בדרגה של אמן הצבע חזק יותר.
המילה פסטל באה מאיטלקית. שם זה התכוון פעם לגליל לחם קטן.
ציירים משתמשים בפסטל כבר מאות שנים. מציירים על נייר או בד שלא חלק. משחיתים את המקל על הנייר. אם צובעים את כל הדף זה ציור פסטל. אם צובעים חלקים זה רישום או סקיצה.
לאונרדו דה וינצ'י הזכיר את הפסטל כבר ב-1495. במאה ה-18 ציירים השתמשו בו במיוחד לדמויות. במאה ה-19 אדגר דגה ומרי קאסאט ציירו הרבה בפסטל.
תגובות גולשים