פסיכולוגיה אבולוציונית חוקרת את התנהגות האדם מזווית של אבולוציה ופילוגנטיקה. פילוגנטיקה היא חקר ההיסטוריה האבולוציונית של מינים. התחום מניח שתכונות והתנהגויות רבות נובעות מסיבות אבולוציוניות, דוגמת התאמה לסביבה או יתרון רבייתי.
הרעיון שאבולוציה יכולה להסביר התנהגות הועלה כבר על ידי צ'ארלס דרווין. מאז התחום חיבר ידע מפסיכולוגיה קוגניטיבית, אתולוגיה, אקולוגיה התנהגותית ומדעי החברה. חוקרים בולטים שפעלו לקידום הגישה כוללים את גישלין (1973) וקוסמידס וטובי (1987), שהביאו לפרסום רחב של המושג.
המחקר משלב מומחים מפסיכולוגיה, ביולוגיה, אנתרופולוגיה וכלכלה. שורשי התחום נמצאים במחקרי האתולוגיה של שנות ה-50 וה-60.
שאלות מרכזיות עוסקות באיך הסביבה לאורך דורות השפיעה על רגשות, מחשבות והתנהגויות אנושיות. הנחה יסודית היא שניתן לראות התאמה (adaptation) בין דפוסי התנהגות ל"בית הגידול" בו חיו בני האדם במשך אלפי שנים, בעיקר בחברות ציידים-לקטים.
התאוריה טוענת שחלק מהסתגלויות הן מולדות, תבניות חשיבה מושרשות בגנום שנוצרו והשתמרו כי תרמו להישרדות או לרבייה.
בתחום זה התנהגות כוללת גם תקשורת, חיפוש מזון, רבייה, גידול צאצאים ושימור עצמי. לפעמים נחקרים אף מאפיינים חיצוניים כמו פרומונים או מראה חיצוני, אם החוקרת שואלת למה התכונות האלה התפתחו.
ברירה טבעית היא התהליך שבו פרטים בעלי התאמות טובות יותר שורדים ומתרבים יותר. מחשיבים גם מאפייני התנהגות שנוטים להעלות את הסיכויים להתרבות. רק תכונות שיש להן בסיס תורשתי יכולות לעבור ברירה טבעית.
ברירה זוויגית מסבירה תכונות שמקשות על הישרדות אך מעודדות הצלחה ברבייה. דוגמה קלאסית היא זנב הטווס, שיפה אך בולט ומקשה על התחמקות מטורפים. אמוץ זהבי הציע את עקרון ההכבדה: תכונה קשה להחזקה מראה על איכות גבוהה, ולכן מושכת בני זוג.
חוקרים משתמשים בידע על מינים קרובים כדי להעריך את גיל התכונות האבולוציוניות. תכונה שמופיעה בקבוצה רחבה של מינים נחשבת לרוב קדומה יותר.
הפסיכולוגיה האבולוציונית של האדם חופפת לאקולוגיה ההתנהגותית. היא בוחנת את המשותף לנו ולקופי האדם, ואת המאפיינים שהשתמרו במשפחה הרחבה של היונקים.
נושא שנחקר רבות הוא שוני מגדרי. חוקרים מבקשים להבין עד כמה הבדלים בין גברים לנשים הם מולדים או נלמדים, ובאילו מצבים קשורים לכך יסודות של ברירה זוויגית.
פסיכולוגיה התפתחותית אבולוציונית בוחנת כיצד יתרונות אבולוציוניים משתנים עם ההזדקנות. פסיכולוגיה חברתית אבולוציונית עוסקת באדפטציות חברתיות: שמירה על בני ברית, מעמד חברתי, קוגניציה חברתית ואלטרואיזם.
תחום הפסיכולוגיה האבנורמלית מנסה להבין האם חלק מההפרעות הפסיכולוגיות הן תוצר של נוירולוגיה או הסתגלויות שכשלו, ומציע כי לעתים יש להן סיבות מרובות.
ביקורת אקדמית מתמקדת בתוקף המחקרים ובהסברים חלופיים. וויכוח מרכזי הוא מולד נגד נלמד: כמה מההתנהגויות באמת מולדות וכמה נלמדות. מחלוקת שנייה נוגעת לדטרמיניזם, האם האבולוציה קובעת את העתיד.
קושי מתודולוגי חשוב הוא שאי אפשר לבחון בקלות ניבויים אבולוציוניים ארוכי טווח. לכן משתמשים במודלים ותצפיות על מינים קרובים.
יש גם ביקורת חוץ-אקדמית על שימוש רע בעקרונות אבולוציוניים, למשל בקמפיינים אאוגניים במאה ה-20. הקהילה המדעית מדגישה שהמדע מתאר את המציאות ולא קובע מהי "טובת האנושות".
פסיכולוגיה אבולוציונית בוחנת מדוע יצורים פועלים בדרך מסוימת. אבולוציה (שינוי של מינים לאורך תקופות ארוכות) מסבירה הרבה מזה.
הרעיון התחיל עם דרווין. חוקרים שונים שילבו ידע מביולוגיה ופסיכולוגיה. בשנות ה-70 וה-80 התחום התפתח עוד.
ברירה טבעית היא תהליך שבו הפרטים המתאימים יותר שורדים. ברירה זוויגית היא מצב שבו תכונה עוזרת למשוך בני זוג.
דוגמה: זנב הטווס יפה מאוד. אבל הוא גם מקשה על הטווס להסתתר. למרות זאת, הוא מושך בני זוג.
עקרון ההכבדה אומר: תכונה שקשה להחזיק בה יכולה להראות שאותו פרט חזק ואיכותי.
חוקרים בודקים התנהגויות כמו תקשורת, חיפוש מזון, רבייה וגידול ילדים. הם גם משווים בני אדם לקופי אדם וליונקים אחרים.
נושא חשוב הוא האם הבדלים בין בנים לבנות הם מולדים או נלמדים. חוקרים מנסים להבין את מקורם.
יש שאומרים שקשה להוכיח רעיונות אבולוציוניים, כי הם קורים לאורך זמן רב. היו גם מקרים בהיסטוריה שבהם אנשים ניצלו רעיונות אבולוציוניים לרעה, כמו תנועות שהאמינו בשיפור "הגזע". אלו פעולות מזיקות שאינן חלק ממדע תקין.
המדע מנסה להסביר איך הדברים עובדים. ההחלטה מה טוב לאנשים היא שאלה אחרת, לא של המדע בלבד.
תגובות גולשים