פַּסָּל הוא אמן היוצר פסלים. בפיסול עובדים בחומרים שונים ובשיטות שונות.
בימי הביניים הפיסול שקול לתפקיד משני. פעמים רבות העבודות היו תבליטים, כלומר תמונות שנחצבו או בלטו על משטח. הפסלים שימשו בעיקר בכנסיות. הם לא נתפסו לרוב כאמנים פרטיים אלא כקבוצות של עובדי בנה, אולי מורה ותלמידיו, שנודדו בין אתרי בנייה. עם זאת, חוקרת נורית כנען-קדר כותבת שהמאה ה-11 סימנה עליית מעמד יחסית של הסתתים והפסלים. בעבודתם ניכרים שילוב של דרישות הכנסייה, אמונות עממיות ושאר מוטיבים קלאסיים ופגאניים.
עד סוף המאה ה-19, חשיבות ״מגע היד״ של האמן נשמרה. כך, אוגוסט רודן הושם בספק כאשר נטען שיצק פסל ישירות על גופו של דוגמן. רודן צילם את הדוגמן במטרה להראות את ההבדלים בין המודל והפסל.
האמנות של המאה ה-20 שינתה את ההגדרות. רעיונות כמו מונומנט (אנדרטה) וגבולות הפיסול הועמדו בספק. רוזלינד קראוס טענה שהפיסול המודרני חי במצב של חוסר-מקום, ושעליו להפוך למשהו מופשט או מסמן.
הכניסה של טכניקות חדשות, מתוך תעשייה ומלאכות, הרחיבה את אופן העבודה. למשל ריתוך מתכות יוצר אסמבלאז', קולאז' תלת־ממדי. אמנים כמו ריצ'רד סרה, ופסלים ישראלים כדוגמת יגאל תומרקין ויעקב דורצ'ין עבדו בחומרים תעשייתיים. שימוש בתפירה יצר את ה"פסלים הרכים" של קלאס אולדנבורג. טכניקות מבנייה ואדריכלות הובילו לתחומים כמו אמנות אדמה.
יש גם טכניקות שמערערות את המסורת. ג'נין אנטוני יוצרת פסלים משוקולד על ידי כירסום, וכך דוחקת את החציבה והיציקה הקלאסיות. מרסל דושאן הכניס את רעיון ה"רדי מייד", הצגת חפץ יום-יומי כאמנות, כמו ה"מזרקה". המעבר הזה העביר חלק מהמשקל מהרמת המלאכה לרעיון, ופתח את הדרך לאמנות מושגית.
החל משנות ה-60 צצו ז'אנרים חדשים: מיצג (פרפורמנס), אירוע אמנותי עם קהל ומדיה משולבת, ומיצב, עבודה שמותאמת לחלל.
פיסול נלמד בבתי ספר לאמנות. בישראל בתי ספר מרכזיים הם בצלאל, המדרשה לאמנות ומכון אבני.
פַּסָּל הוא אדם שעושה פסלים. פסלים הם יצירות תלת־ממדיות.
בימי הביניים הפסלים עבדו בעיקר בכנסיות. הרבה יצירות היו תבליטים. תבליט הוא ציור או דמות שיוצאת או נכנסת למשטח.
הפסלים עבדו בקבוצות ולעיתים למדו אצל מורה אחד. במאה ה-11 הם קיבלו מעמד חשוב יותר.
בעבר חשוב היה שהאמן יעשה את הפסל בידיו. למשל רודן הועמד בספק לגבי הדרך שבה עשה פסל מסוים. הוא הראה תמונות כדי להשוות.
מאוחר יותר שינו אמנים את הכללים. חלקם השתמשו בחומרים תעשייתיים. אחרים עשו פסלים רכים מבד. יש גם אמנים שעובדים עם אדמה.
יש אמנים שמשתמשים בחפצים יומיומיים. מרסל דושאן הראה איך אפשר להפוך חפץ לשם אמנות. זו הייתה תחילת אמנות רעיונית. יש גם מיצגים. מיצג הוא מופע אמנותי שבו האמן והקהל נפגשים.
ללמוד פיסול אפשר בבתי ספר לאמנות. בישראל בתי ספר חשובים הם בצלאל, המדרשה לאמנות ומכון אבני.
תגובות גולשים