פעולת קיביה

פעולת קיביה (המכונה גם מבצע שושנה) הייתה פעולת תגמול של צה"ל בלילה שבין 14 ל-15 באוקטובר 1953 בכפר קיביה בגדה המערבית, אז תחת שלטון ירדן. הכוח שערך את הפעולה מנה כ‑130 חיילים, רובם מגדוד 890 של הצנחנים וחלק מיחידה 101. הפקודה בוצעה תחת פיקודו של אריאל שרון. כ־60 תושבים אזרחים, רובם נשים וילדים, נהרגו וכ־45 בתים פוצצו.

ההחלטה על הפעולה הגיעה בתגובה לפיגוע ביהוד ב־12, 13 באוקטובר 1953. באותו פיגוע חדרה חוליית פדאיון (לוחמים שחדרו משטחי ירדן) והשליכה רימון לבית. האם סולטנה (סוזן) בת 39 ובתה שושנה בת 3 והפעוט בני בת שנה נהרגו. עקבות המחבלים הובילו לאזור צפונית לקיביה, והתגובה תוכננה כמחאה קשה ונקמה.

פקודות שהועברו מהמפקדה הראשית השתנו בדרכן לשטח. היו נוסחים מעומעמים ונוסחים חריפים יותר, ואלה הובילו להוראות שהימרו על פעולות אלימות נגד הכפר.

הכוח נכנס לכפר, עבר מבית לבית, השליך רימונים וירה דרך חלונות ודלתות. לאחר מכן פוצצו כ־45 בתים. לדיווחים ישראליים נאמר שחיילים חשבו שהבתים ריקים, אך רבים מתושביהם היו בפנים. בצה"ל נרשמו פצועים בולטים, כולל חייל אחד שנפגע קשה ברגלו ובעינו.

הפעולה עוררה תגובות חזקות בתוך ישראל ובחוץ. בישראל היו מי שתמכו בה בטענה להגנה על אזרחים, אבל היו גם תמיכות בהתנגדות, בראשן שר החוץ משה שרת. שרת טען שהחיילים הונו ושפעולת התגמול פגעה במעמד ובתדמית ישראל.

בינלאומית הפעולה גונתה בחריפות. מועצת הביטחון של האו"ם וממשלות אחרות גינו את המעשה. האו"ם לא הזכיר בדו"חיו את הפיגוע הקודם ביהוד, כפי שביקשה ישראל.

בירדן גברה הפעילות נגד ההסתננות, הלגיון (צבא ירדן) חיזק כוחות לאורך הגבול וננקטו צעדים נגד המסתננים. הפעולה שינתה גם את מדיניות פעולות התגמול: הוטלו מבחנים חדשים שלא לפגוע בנשים וילדים, וחלו דחיות לביצוע פעולות כנגד ישובים אזרחיים, במקום זאת הועבר המוקד למטרות צבאיות.

הוויכוח על אפקטיביות הפעולה נמשך: חלק מהגורמים טענו שההסתננויות פחתו, ואחרים טענו שאין הוכחה להשפעה משמעותית. בסופו של דבר שינוי הטקטיקה הוביל להגברת העימותים בין צבאות, שהשפיעו על המתרחש באזור בשנים הבאות.

בלילה שבין 14 ל־15 באוקטובר 1953 חיילים ישראלים תקפו את הכפר קיביה. זו הייתה תגובה להתקפה קודמת ביהוד. בפיגוע ההוא אם ושני ילדיה נהרגו.

הכוח הכללי קיבל פקודה להיכנס לכפר. החיילים עברו מבית לבית, השליכו מטענים ופוצצו כ־45 בתים. כ־60 אזרחים, רובם נשים וילדים, נהרגו.

הרבה אנשים בישראל ובעולם כעסו על המעשה. שר החוץ בישראל התנגד וקרא שלא לפגוע באזרחים. בעולם האו"ם וגופים נוספים גינו את הפעולה.

לאחר מכן שינו את כללי הלחימה. צה"ל קיבל הוראות שלא לפגוע בנשים וילדים. גם ירדן חיזקה את הצבא שלה כדי למנוע חדירות.