פקאן

הפקאן (שם מדעי: Carya illinoinensis) הוא עץ נשיר ממשפחת האגוזיים. מקורו בדרום-מזרח צפון אמריקה. היום מגדלים אותו גם בישראל, בגינות ובשדות.

העץ מגיע לגובה 25, 40 מטרים. העלים מסורגים ואורכם כ-35, 40 סנטימטרים. הפרחים מואבקים על ידי הרוח. העץ אינו יכול להאביק את עצמו, לכן נדרשים לפחות שני עצים כדי שיתרבו זה את זה. הרבייה קורה באמצעות זרעים; בעבודת חקלאות שותלים את הזרעים בעומק של כ-5 סנטימטרים.

עצים אלה חיים שנים רבות ויכולים להניב פירות מעל 300 שנה. קצב הגדילה שלהם מהיר, והם צורכים כ-150 ליטר מים בשבוע לפי מקורות שונים. הם מעדיפים אקלים קר ומגיעים לגודל שיכול להצל על צמחים אחרים. עלי העץ בעלי תכונות אללופתיות, כלומר הם משחררים חומרים שמשפיעים על צמחים אחרים בסביבתם. העלים גם מכילים כמות גדולה של אשלגן.

הפרי דומה לביצה מוארכת. אורכו 2.6, 6 סנטימטרים ורוחבו 1.5, 3 סנטימטרים. קליפת הפרי החיצונית, ה"שומר", ירוקה ומחולקת לארבעה חלקים. עובי הקליפה כ-3, 4 מילימטרים. הקליפה קשה ומכילה חומצה טאנית, חומר שמגן על הפרי מפני מזיקים. כשהפרי בשל, הקליפה נובעת וארבעת החלקים נפתחים. הפירות נופלים בסתיו, בטלטול טבעי של העץ או באמצעות מכונה בחקלאות.

האגוזים אכילים וטעמם עשיר, דמוי חמאה. אוכלים אותם כפי שהם או משתמשים בהם בבישול, בעיקר בקינוחים כמו עוגת פקאן וממתק הפרלין שקשור לניו אורלינס. ניתן גם לקלות אותם בתנור. לפני קלייה יש לסדוק את הקליפה ולהרטיב במי מלח.

עץ הפקאן משמש גם לבניית רהיטים בגלל חוזק עץו. העץ טוב גם כעץ בעירה בעישון בשרים.

הפקאן הוא עץ המדינה של טקסס. המדינה המובילה בגידול בארצות הברית היא ג'ורג'יה, אחריה טקסס, ניו מקסיקו ואוקלהומה. מחוץ לארה"ב מגדלים פקאן בישראל, אוסטרליה, ברזיל, מקסיקו, פרו ודרום אפריקה. 80, 95% מהפקאנים בעולם מגיעים מארצות הברית. היבול השנתי הוא כ-150,000, 200,000 טון, שנוצרים מכ-10 מיליון עצים.

באנגלית המילה "nut" (אגוז) לפעמים מתארת אדם טיפש או מוזר. בדרום לואיזיאנה משתמשים גם במילה "Pecan" באותו אופן.

ערך תזונתי של אגוזי פקאן (קלופים), ל-100 גרם:

הפקאן הוא עץ שמניב אגוזים. שמו המדעי הוא Carya illinoinensis. הוא גדל במקור בדרום-מזרח צפון אמריקה. היום מגדלים אותו גם בישראל.

העץ גבוה מאוד. הוא יכול להגיע ל-25, 40 מטרים. העלים ארוכים, כ-35, 40 סנטימטרים. הפרחים נישאים על ידי הרוח. צריך שני עצים לפחות כדי לקבל פרי.

הזרעים נשתלים בעומק כ-5 סנטימטרים. עצי הפקאן חיים זמן רב. הם יכולים להניב פירות גם אחרי 300 שנה. הם גדלים מהר וצריכים הרבה מים, כ-150 ליטר בשבוע. הם אוהבים אקלים קר.

עלים של הפקאן משחררים חומרים שמשפיעים על צמחים אחרים. זה נקרא אללופתיות.

הפרי נראה כמו ביצה ארוכה. אורכו כ-2.6, 6 ס"מ. קליפת הפרי החיצונית ירוקה וקוראים לה "שומר". היא קשה ומחולקת לארבעה חלקים. בפנים הקליפה יש קליפה חומה ודגן האגוז.

כשהפרי בשל, הקליפה נפתחת והאגוז נופל בסתיו. בחקלאות משאירים מכונה לנער את העץ והאגוזים נופלים.

האגוזים טעימים, חמצים מעט וטעמם דמוי חמאה. אוכלים אותם כמו שהם. משתמשים בהם בקינוחים, כמו עוגת פקאן וממתק פרלין. אפשר גם לקלות אותם. לפני קלייה סוקדים את הקליפה ומהרטיבים במי מלח.

עץ הפקאן טוב לעשיית רהיטים. משתמשים גם בעץ לעישון בשרים.

הפקאן הוא עץ המדינה של טקסס. ג'ורג'יה מייצרת הכי הרבה פקאנים בארצות הברית. מגדלים פקאן גם בישראל, באוסטרליה, בברזיל, במקסיקו, בפרו ובדרום אפריקה. רוב הפקאנים בעולם (80, 95%) באים מארצות הברית.

ערך תזונתי של אגוזי פקאן (קלופים), ל-100 גרם: