פקודת העיתונות

פקודת העיתונות הייתה פקודה שחוקקה ב-1933 על ידי השלטון המנדטורי בארץ ישראל. השלטון המנדטורי הוא הממשל הבריטי שהפעיל את האזור אז. המטרה הרשמית הייתה לשלוט בעיתונות היהודית והערבית ולמנוע פרסומים שמגבירים מרד או מחאה.

הפקודה דרשה רישיון להוצאת עיתון. היא נתנה לשלטון סמכות לסגור עיתון אם פורסם בו חומר שנראה לו "מסכן את שלום הציבור". השלטון יכול היה גם לסגור את בית הדפוס שבו הודפס העיתון.

תקנות ההגנה (שעת חירום) מ-1945 חיזקו את הפיקוח. הן דרשו הגשה מוקדמת לצנזורה הצבאית, כלומר בדיקה של פרסומים בידי צנזורים צבאיים לפני ההוצאה לאור. סעיפים בעקביות נתנו לצנזור סמכות לאסור פרסום, ייבוא או הדפסה של חומר שיכול לפגוע ב'הגנה', בשלום הציבור או בסדר הציבורי.


הפקודה פורסמה רשמית ב-19 בינואר 1933. ב-1937 הורחבה סמכות הנציב העליון לסגור עיתון בגין פרסום שקר או שמועות שעלולות לעורר בהלה. ב-1939 נוספה הסמכה לסגור גם את בית הדפוס.

עם הקמת המדינה צורפה הפקודה לספר החוקים, והסמכות למתן רישיונות הועברה לשר הפנים. דרישות למסירת עותקים עברו שינויים: בתיקון מ-1953 שונו היעדים לקבלת העותקים, ותיקון מ-2000 ביטל חלק מהחובות הללו.

האגודה לזכויות האזרח הגישה עתירות נגד הפקודה. בעקבות עתירות אלה הודיע שר הפנים אריה דרעי על קידום הצעת חוק לביטול. בפברואר 2017 אושרה בקריאה ראשונה הצעת החוק, וב-29 במאי 2017 הובאה לאישור בקריאות השנייה והשלישית ובוטלה.

פקודת העיתונות נכנסה לתוקף ב-1933 על ידי השלטון הבריטי בארץ. השלטון רצה לפקח על עיתונים ולמנוע פרסומים שיגרמו בעיות.

הפקודה אמרה שעיתון צריך רישיון. אם עיתון פרסם משהו שיכול "לסכן את שלום הציבור", אפשר היה לסגור אותו. אפשר היה גם לסגור את בית הדפוס.

בשנת 1945 נוספו תקנות שהחמירו את הבדיקה. צנזורה צבאית פירושה שמפקחים צבאיים בדקו ספרים ועיתונים לפני ההדפסה.


בשנים שלאחר מכן שונו חלקים בפקודה. ב-1937 ו-1939 הוסיפו סמכויות לסגור עיתונים ולסגור בתי דפוס. אחרי שקמה מדינת ישראל הורו שהשר פנימיות ידאג לרשיונות.

ארגוני זכויות פנו לבית המשפט וביקשו לבטל את הפקודה. אחרי דיונים בכנסת הוחלט לבטל אותה. בפברואר 2017 התקבלה קריאה ראשונה, וב-29 במאי 2017 בוטלה הפקודה.