פראייר

פראייר היא מילה בסלנג ישראלי (שפה מדוברת בלתי פורמלית) שמתארת אדם שמאפשר לניצולו על ידי אחרים. המושג מרכזי בתרבות הישראלית, והרצון לא להיראות פראייר משפיע על התנהגות חברתית.

יש כמה השערות למקור המילה. לפי רוביק רוזנטל, היא קשורה לגרמנית Freier, שבמקור תיארה אדם שמחזר אחרי אישה או לקוח של זונה. משמעות זו עברה דרך הרוסית אל העברית המדוברת כמאפיין של אדם פתי ונאיבי. יש גם קשר שמזכירים ל-Freiherr, דרגת אצולה גרמנית, וכן אפשרות שמקורה ברומניה או בפולנית, שם fraier או מלים דומות קיבלו משמעות של אדם שניתן להכשילו או לנצל אותו.

בתודעה הישראלית, תווית "פראייר" נתפסת כשלילי ויש להימנע ממנה. החשש מלהיחשב פראייר משפיע על יחס בין אנשים ועל דרכי פעולה יומיומיות. לאורך הדורות דיברו על "דור החלוץ", "דור הצבר" ו"דור הלא-פראייר" כדי לתאר דרכי קביעת מעמד, מה שמוערך בחברה וכיצד אנשים נמדדים.

הפראייר מסמל גם מאבק בין ערכים קולקטיביים לאינדיבידואליים. אינדיבידואליזציה (נטייה להתמקד בעצמי) ודרישה לפרטיות משפיעות על ההגדרות של מי נחשב פראייר. מצד שני, יש עדיין תשתית קולקטיבית חזקה בישראל, והמתח בין שני הכוחות האלה מייצר דפוסי התנהגות אופייניים.

בתרבות הספרותית והמוזיקלית יש דוגמאות שמראות את המורכבות. בשירו של נתן אלתרמן, "אליפלט", הגיבור הוא פראייר תמוה ונחמד, אך אותו אופי דוחף אותו גם לעשות מעשה גבורה. החל משנות ה-70 המושג קיבל לעתים נימה אנטי-ממסדית, והופיע גם בשימוש ציבורי לתיאור אנשים שפועלים אחרת או נלחמים על זכויותיהם.

פראייר זה שם שקוראים לאדם שאחרים מנצלים אותו. מנצלים = עושים לו עוול או לוקחים כספים בלי לתת תמורה.

אין מקור אחד ברור למילה. ייתכן שהיא הגיעה מגרמנית, רומנית או פולנית. בחלק מהמקרים המילה הגרמנית Freier תיארה מישהו שפשוט משלמים לו או שהוא פתי.

בישראל רבים מנסים לא להיראות פראייר. המילה משמשת כתוית שלילית. לפעמים היא גם מסמלת מישהו טוב לב ושקט. בשיר "אליפלט" של נתן אלתרמן יש גיבור שהוא פראייר. למרות זאת, אליפלט עושה מעשה אמיץ בשיר.

בשנות ה-70 המילה קיבלה גם משמעות של מחאה כנגד הממסד. זה אומר שאנשים השתמשו בה כדי לבקש שינוי.