פרגריני (בלטינית peregrini; ביחיד peregrinus) היו בתושבי העולם שנשלט על ידי רומא אך לא היו אזרחי רומא (cives). הם לא נהנו מכל זכויות החוק הרומי (jus romanorum), אך בתי המשפט הכירו בזכויותיהם לפי ה-jus gentium, חוק הגנס, חוק בינלאומי שמגן על יחסים בין עמים.
שתי זכויות מרכזיות שלא היו לפרגריני היו connubium, הזכות לשאת נשים רומיות (נישואים עם אזרחיות רומיות), וזכויות מסחריות חשובות.
כשהרומאים שולטים באיטליה, נוצרה חלוקה בין אזרחים (cives), לטינים (latini) ופרגריני. לטינים קיבלו אזרחות חלקית: הם יכלו לסחור אך בדרך כלל לא לשאת נשים רומיות. לעיתים ניתן אישור מיוחד לפרגריני או ללטינים לשנות מעמד.
עד המלחמה החברתית בשנת 90 לפנה"ס היו באיטליה קבוצות שונות: אזרחי רומי, לטינים, socii (בעלי ברית) ותושבי הפרובינקיות (provinciales). אחרי המלחמה הוצא לקס יוליה (חוק יולי) שהרחיב את האזרחות לכל איטליה ואף לחלקים של גאליה. כך הלטינים והסוקי הוזגו לאוכלוסייה האזרחית כחלק ממעמד חלקי שנקרא latininas, ואילו תושבי הפרובינקיות נשארו פרגריני.
בהמשך, תחת הקיסר אנטונינוס קרקלה הורחבה מאוד האזרחות הרומית והיא כללה הרבה יותר אנשים מהפרובינקיות, מה שהקטין את חשיבות ההבחנה בין פרגריני ואזרחים. מצב זה השתנה פעם נוספת ברפורמות של יוסטיניאנוס הראשון.
פרגריני (peregrini) היו אנשים שחיו בשטחים של רומא אבל לא היו אזרחים. אזרח (cives) הוא אדם עם זכויות מלאות ברומא.
לפרגריני לא היו חלק מזכויות החוק הרומי (jus romanorum). הם כן קיבלו זכויות לפי ה-jus gentium. זהו חוק (חוק הגנס) שהיכיר בזכויות בין עמים.
פרגריני לא יכלו בדרך כלל להתחתן עם נשים רומיות. הם גם לא תמיד יכלו לסחור בחופשיות.
ברומא היו גם לטינים (latini). לטינים קיבלו זכויות חלקיות. אחרי מלחמה חשובה ב-90 לפנה"ס הוענקה אזרחות להרבה אנשים באיטליה.
מאוחר יותר הקיסר קרקלה נתן אזרחות לעוד תושבים. כך החשיבות של להיות פרגריני פחתה.
תגובות גולשים