הברית הלטינית

הליגה הלטינית הייתה איחוד צבאי ומדיני של כ-30 כפרים וערי מדינה לאטינים באזור לאטיום בתקופת איטליה העתיקה.

לא ברור בדיוק איך נראתה הברית בתחילתה. כנראה זו הייתה ברית (הסכם בין קבוצות) שבסיסה בפולחנים דתיים משותפים ותיאום רופף של הגנה מפני פלישות חיצוניות. בתקופת המאה ה-7 לפנה"ס היו כ-47 קהילות שזוהו עם הברית, ובתוכן שבעת הכפרים שהפכו מאוחר יותר לרומא.

חברי הברית קיימו פולחנים משותפים, למשל פולחן לוונוס באראדה וטקסים ליופיטר לטיאריס על הר אלבה. בראש הברית עמדה בתחילה אלבה לונגה.

במהלך עליית רומא השתנו הדברים. בתקופתו של סרוויוס טוליוס הברית הפכה לפחות דתית ויותר מדינית, כדי להתמודד עם האיום האטרוסקי (עם ששכן צפונית לרומא). בהמשך, לפי המסורת, רומא בראשות טולוס הוסטיליוס השתלטה על אלבה לונגה, ומעמדה של רומא גדל.

לקראת סוף תקופת המלוכה פרצה מתחה בין הערים הלטיניות לרומא. לפי המסורת התקיים קרב רגילוס בשנת 496 לפנה"ס. ההילחם הסתיים ללא הכרעה ברורה, ולאחריו ב-493 לפנה"ס נחתם הסכם שלום שהקים את הברית הלטינית במתכונת חדשה. מתכונת זו נתנה לשותפים מעמד שווה יחסית, חלוקה שווה של השלל ותמיכה צבאית הדדית.

בתקופת הברית המאוחרת עמדה לעתים טוסקולום בראש הקואליציה. חברי הברית קיימו פולחנים משותפים, למשל במקדש דיאנה באריקיה. לראש הברית נבחר לעתים "דיקטאטור פדרלי", מנהיג חירום שנבחר כדי לנהל מאבקים משותפים.

המאה ה-5 לפנה"ס בכללה הביאה עימותים עם שכנים כמו הוולסקים, הסבינים והאקיווים. בשנת 486 לפנה"ס הצטרפו אל הברית גם ההרניקים. במאה ה-4 נלחמו הלטינים והרומאים גם בכוחות קלטיים שפלשו מצפון.

בסוף הגיעה התפרקות: בשנת 340 לפנה"ס הערים הלטיניות ניסו לבלום את כוח רומא. מאמציהם כשלו, וב-338 לפנה"ס הברית פורקה סופית. רבות מזכויות הערים נלקחו על ידי רומא. חלק מהערים קיבלו אזרחות רומית מוגבלת או מעמד בעלי ברית, וחלק איבדו אדמות לטובת מושבות רומאיות.

נוצר מעמד חדש שנקרא "בן הברית הלטיני". שם לטיני של הזכויות היה ius Latii או Latinitas. זכויות אלה כללו שלטון עצמי מקומי, זכויות חיתון ומסחר, אפשרות להגר לרומא ואפשרות לזכות באזרחות רומית. זכויות אלו היו פחותות במקצת מזכויות האזרח הרומי. בעלי זכויות לטיניות נהנו מרוב הזכויות של אזרח רומי, אך לא יכלו להצביע בבחירות הרומיות או לשרת כחברי חבר מושבעים ברומי.

הליגה הלטינית הייתה קבוצה של כפרים וערים שלאטינים באזור לאטיום.

ברית - הסכם בין קבוצות. הם חיו יחד והגנו אחד על השני. הם ערכו טקסים דתיים משותפים לקישוט הקשרים.

אלבה לונגה הייתה העיר המובילה בהתחלה. רומא הלכה וגדלה, ולבסוף השתלטה על אלבה לונגה.

אחרי כמה עימותים נחתם חוזה ב-493 לפנה"ס. החוזה נתן תמיכה צבאית ושיתוף של השלל. מאוחר יותר, כשהרומאים התחזקו, הליגה התפרקה ב-338 לפנה"ס.

זכויות לטיניות (ius Latii) היו מעמד מיוחד לחברי הברית. הן כללו שלטון עצמי מקומי. אפשרות להתחתן ולעסוק במסחר. אפשרות לעבור לרומא ולזכות באזרחות רומית. אך בעלי זכויות אלה לא יכלו להצביע בבחירות הרומיות.