פרדס חנה-כרכור

פַּרְדֵּס חַנָּה, כַּרְכּוּר היא מועצה מקומית במחוז חיפה. היא נולדה ב-1969 מאיחוד שתי יישובים: כַּרְכּוּר (נוסד רשמית ב-1913) ופרדס חנה (נוסדה ב-1929).

היישוב הוקם על גבי יער אלונים. בתחילתו היו שתי מושבות נפרדות. "מושבה" כאן משמעותה יישוב חקלאי מתוכנן, שבו התרכזו משפחות לצורכי חקלאות ועבודה משותפת.

שם הכפר הערבי הישן נשמר על ידי המתיישבים היהודיים. האדמות נרכשו על ידי ההסתדרות הציונית באמצעות חברת הכשרת היישוב. הכשרת היישוב הייתה פעולה של הכנה ועיבוד קרקע לפני הקמת משקים חקלאיים: סימון גבולות, ניקיון וחריש ראשוני כדי למנוע החרמה טורקית ולסמן בעלות.

בשלבים הראשונים נוצרו מתחים סביב סוגיית "העבודה העברית", האם כל העבודות ייעשו על ידי יהודים בלבד. אירועים היסטוריים כמו מלחמת העולם הראשונה, מגפות ומכת ארבה עיכבו את ההתפתחות. בקיץ 1932 התגלה בפוריות מקור מים משמעותי, מה שהקל מאד על הקיום והחקלאות.

פרדס חנה נקראה על שמו של אחד מבני משפחת רוטשילד ותוכננה על ידי פיק"א. פיק"א, ארגון שיזם ותכנן יישובים, בחר אדמות כחלק מרשת יישובים באזור. המילה "פרדס" מתייחסת לנטיעת מטעי הדרים, שהיו ענף הפרנסה המרכזי.

במושבה הוקמו שכונות לעובדי אדמה ולמשפחות משק, ובשנים הוקבלו גם עולי תימן ופליטים מאירופה. בית הספר החקלאי הוקם כבית ספר תיכון חקלאי מקיף, ונחשב לאחד המקומות המובילים בחינוך חקלאי אז.

תקופות קשות פגעו בפרדסנות: מכת ארבה, המרד הערבי ושנות המלחמה. עם זאת, אחרי מלחמת העולם השנייה הענף התאושש והמשיך להוות בסיס כלכלי עד לעיור הדרגתי.

רעיון האיחוד עלה כמה פעמים. לאחר עיכובים פוליטיים ואידאולוגיים, אוחדו שתי המושבות בשנת 1969 ליצירת המועצה המקומית פרדס חנה, כרכור.

היישוב עבר שינוי מצביוני מושבה חקלאית לפרוור שינה (עיר שיותר מאופיינת במגורים מאשר בחקלאות). תושבים מגיעים ממקורות שונים: עולים מברית המועצות לשעבר, מאתיופיה, וחללים של עליות קודמות. למרות גידול האוכלוסייה, היישוב שמר על מעמד של מועצה מקומית ולא עיר, כדי לשמור על אופיו הכפרי.

מיקום היישוב על כביש 65 מקשר את מישור החוף לעמק יזרעאל ולגליל. תחנת הרכבת קיסריה־פרדס חנה משרתת נוסעים מאז תחילת שנות ה-2000. בנוסף יש קווי אוטובוס בין-עירוניים וקווים פנימיים. בשנים האחרונות שופרו כבישים ושבילי אופניים לשיפור הנגישות.

במושבה פעילים בתי כנסת רבים, כולל בית הכנסת הגדול בכרכור עם ספר תורה מיוחד. יש מסגרות חינוך דתיות לחלק מהתושבים, וכן מקוואות ומוסדות קהילתיים.

פרדס חנה־כרכור פעילה בתנועות נוער: הצופים מובילים עם שבט גדול, בנוסף לפעילות של הנוער העובד והלומד, בני עקיבא ותנועות נוספות. מתקיימות תנועות אמנות, ירידים ופעילויות קהילתיות כמו שווקים והופעות מקומיות.

יש רשת של שלוש ספריות ציבוריות ברחבי היישוב, בית ספר תיכון חקלאי ומבני תרבות נוספים. בעבר היו במחנה עולים גדולים שאכסנו אלפי עולים מיד לאחר קום המדינה.

באזור נרשמו עימותים חברתיים, כמו פרשת נווה-רותם בשנות ה-90, שבה התנגשו תושבים בעלי השקפות שונות לגבי אופיו של השכונה.

היישוב משלב היסטוריה חקלאית עשירה, פיתוח תשתיות מודרניות וחיי קהילה פעילים.

פַּרְדֵּס חַנָּה, כַּרְכּוּר היא מועצה מקומית בגליל המערבי. ב-1969 אוחדו שתי יישובים: כרכור (מ-1913) ופרדס חנה (מ-1929).

בתחילה היו כאן יער אלונים. אנשים שלטו בקרקע וקיםו כאן "מושבה", יישוב חקלאי שבו מגדלים פירות ועובדים יחד.

אדמות כרכור נקנו ונתכוננו לעבודה. חשוב לזכור: "הכשרת היישוב" זה תהליך שבו מסמנים ומנקים שדות כדי לגדל גידולים.

היו הרבה קשיים בתחילה: מחסור במים ומחלות. ב-1932 גילו באר עמוקה עם הרבה מים. זה שיפר את החיים והמטעים.

פרדס חנה נקראה על שם אישה ממשפחת רוטשילד. "פרדס" זה מטע תפוזים ומטעי הדרים. ארגון שנקרא פיק"א עזר לתכנן את היישוב ולבחור אדמות.

כמויות גדולות של פועלים עבדו בנטיעות ובקטיף. אחרי מלחמות וקשיים חזרו לגדל פרי, והענף עזר למשפחה.

בשנת 1969 הוחלט לאחד את פרדס חנה וכרכור. היום המקום הוא עיר קטנה-גדולה עם הרבה תושבים. היישוב יישאר מועצה מקומית ולא ירצה להיות עיר מלאה, כדי לשמור על אווירה כפרית.

יש כביש ראשי (כביש 65) ותחנת רכבת בשם קיסריה-פרדס חנה. יש גם אוטובוסים מקומיים ושבילי אופניים.

יש כאן הרבה תנועות נוער, והצופים הם הגדולים ביותר. יש גם ספריות ציבוריות לבית הספר ולתושבים. מדי פעם מתקיימים ירידים ואירועי אמנות.

- המקום התחיל כמקום חקלאי שמגדל הדרים.
- פתרון המים ב-1932 היה חשוב מאוד.
- יש תחנת רכבת וקווי אוטובוס.
- הקהילה כוללת משפחות מגוונות ועליית עולים.

היישוב משלב חקלאות ישנה וחיי קהילה מודרניים.