פרובינקיה יודיאה

פרובינקיה יודיאה הייתה מחוז בריבונות רומית על חלק מהאזורים של ממלכת החשמונאים והממלכה ההרודיאנית. פרובינקיה = מחוז שבשליטת רומא.

על פי יוסף בן מתתיהו, אחרי מותו של הורדוס ב-4 לפנה"ס נחלקה ממלכתו בין יורשיו. ארכלאוס קיבל שלטון על יהודה, אבל ב־6 לספירה הודח על ידי הקיסרות ורומא מינתה נציב רומי (נציג ממשל ימי) ששלט בפרובינקיה.

רומא החלה להשפיע באזור במאות שלפני הספירה וקבעה את שליטתה ביהודה ב־63 לפנה"ס, אחרי כניסת פומפיוס לירושלים. אנטיפטרוס האדומי מונה למושל רומי ראשוני, ובנו הורדוס הוכר על ידי הסנאט כ"מלך היהודים". הורדוס בנה ערים, בין היתר קיסריה, ונפטר בשנת 4 לפנה"ס.

בשנת 6 לספירה יהודה הפכה לפרובינקיה רומית ישירה. בתחילה היא לא כללה את הגליל, הגולן, פראיה או דקאפוליס. הבירה שנקבעה הייתה קיסריה ולא ירושלים. קוויריניוס ערך מפקד מס ראשון, שעליו סברו יהודים רבים כניסיון רומאי לגבות מיסים.

הפרובינקיה הייתה תלויה בפרובינקיית סוריה ובשלה שלט פרפקט רומאי (מושל ממעמד הפרשים, לא קונסול). בתחילת השליטה הרומית הותר ליהודים לשפוט חלק ממקרים לפי חוקיהם, כולל עבירות חמורות, עד שנת 28 לספירה.

במהלך תקופה זו נצלב ישו בין השנים 30, 33 לספירה. ב־66 פרץ המרד הגדול נגד רומא. בשנת 70 נחרב בית המקדש השני, ובהמשך נפל מצדה (73, 74). בעקבות המרד הטילה רומא מס מיוחד על יהודים ברחבי האימפריה.

בין 41, 44 הקיסר קלאודיוס החזיר חלק מהאוטונומיה באמצעות מינוי אגריפס הראשון כ"מלך יהודים". אחרי מותו ב־44 חודשה השליטה הרומית הישירה, ושאיפות האוטונומיה ירדו.

בשנות ה־100 הוצבו פרקים צבאיים חדשים, כולל לגיונות, וסוללו דרכים. בשנת 106 נכללה ממלכת הנבטים בפרובינקיה ערביה, ששינתה מעט את מפת הגבולות.

ב־132, 135 פרץ מרד בר כוכבא. לאחר דיכוי המרד שינה הקיסר אדריאנוס את שם הפרובינקיה ל"סוריה פלשתינה" ואת שם ירושלים ל"איליה קפיטולינה", במאמץ לנתק את הקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארצו. זאת הייתה הפעולה היחידה באימפריה הרומית שבה שונה שם פרובינקיה בעקבות מרד. לפי ורנר אק, הצעד היה ענישה ולא תוצאה ישירה של ירידה באוכלוסייה. לפי חיים הלל בן-ששון, המטרה הייתה לנתק את הקשר ההיסטורי, אך היהודים המשיכו לקרוא לאזור "יהודה".

המרד פגע קשות ביישוב היהודי ביהודה. רבים נעקרו ומרכזי ההנהגה עברו לצפון, לגליל. תחת שלטון דיוקלטיאנוס חולק האזור לתתי-מחוזות מנהליים.

נצליבת ישו (הוצאה להורג בצלב) בין השנים 30, 33 לספירה; המרד הגדול (66, 70) וחרבת בית המקדש בשנת 70; נפילת מצדה 73, 74; מרד בר כוכבא (132, 135) והשינוי השמתי ל"סוריה פלשתינה".

רבים מונו כגנרלים ונציבים רומיים ששלטו בפרובינקיה, אך כאן לא נכללת טבלה מפורטת.

יודיאה הייתה אזור שבשליטת רומא לפני יותר מאלף שנים. פרובינקיה = אזור ששלטו בו הרומאים.

בזמן הורדוס, שהיה מלך, הוקמו ערים כמו קיסריה. אחרי מותו ב־4 לפני הספירה חלקו את ממלכתו בין בניו. כשארכלאוס שלט רע, רומא לקחה את השליטה ב־6 לספירה.

בפרובינקיה היו דרכים שנחוצות לרומא, והא 사람 שילם מס לרומא. הבירה הייתה קיסריה, לא ירושלים.

בזמן הזה ישו מת (נצלב) בין השנים 30, 33. כמה שנים אחר כך, ב־66, פרץ מרד גדול נגד רומא. ב־70 החריבו הרומאים את בית המקדש. אחרי זה נפלה מצדה בשנת 73/74.

בשנים 132, 135 פרץ מרד נוסף. אחרי דיכוי המרד הקיסר אדריאנוס שרץ לשנות את השם וקרא לפרובינקיה "סוריה פלשתינה". את ירושלים שינה לשם איליה קפיטולינה. זו הייתה דרך של רומא להראות שהשטח שייך לה.

הרבה יהודים עזבו את יהודה אחרי המהומות. אזורים אחרים נשמרו ונחלקו למנהלות חדשות תחת הקיסרות.

נצליבת ישו (הוצאה להורג בצלב). חרבן בית המקדש ב־70. נפילת מצדה 73/74. מרד בר כוכבא ושינוי השם ל"סוריה פלשתינה".